עמוד 2 מ-3

חופש ברשת >> מכונת התקליטים הוירטואלית במציאות (המשך)

אין ספק כי ניתן יהיה להתגבר על כל המחלוקות, ואולם כל אלטרנטיבה חוקית שתזכה לאישור התעשייה סביר שתהיה בכל זאת מוגבלת מאוד בהשוואה ל -  Napster - הן מבחינת השימוש הסופי והן מבחינת טווח החומרים הכלולים בה. הענקת חופש מוחלט למשתמשים כך שיוכלו להוריד מהרשת ולהעתיק קטעי מוסיקה כרצונם, תסכל לחלוטין את מאמצי "היוזמה לאבטחת מוסיקה דיגיטלית", פרויקט שבו תעשיית המוסיקה כבר השקיעה הון עתק. הדגם הסביר ביותר יהיה פשוט לאפשר גישה לזרימה (של נתוני מוסיקה) על-פי דרישה, ללא הצורך לשמור עותקים של קטעי המוסיקה במחשב של המשתמש. אך גם בצורה זו, סביר שישרור ניכור תרבותי מסוים כלפי מכונות-תקליטים אולטימטיביות (כמו Napster), ניכור שיבוא מצד האמנים וחברות התקליטים כאחד.

וזאת כי במידה והאינטרנט יאציל את הכוח גם ליוצרים וגם לצרכנים, משתמעת מכך גם הזכות לומר "לא" -- במקרה זה, לשמור על זכויות ההפצה הבלעדיות. באופן בלתי נמנע, הערך של כל חומר מוסיקלי חדש יופחת במידה כזו או אחרת במידה וייכלל בתוך מכונת-תקליטים אולטימטיבית שאיננה יותר מאשר שירות המספק מדגם מוסיקלי, כמו הרדיו. אם, כפי שצופים שיקרה, האמנים עצמם יחלו לנצל את הערך הפוטנציאלי שבקיום קשר ישיר (כולל הפצה דיגיטלית) עם מעריציהם, אזי לשם מה להם לסכן את הרווחים ולמסור את הכל למין מחסן דיגיטלי אדיר בשמיים?

מכונת-התקליטים האולטימטיבית החוקית תוכל לצאת לדרך רק כאשר הצרכנים ייגמלו מתאוות הרכושנות והמגע הפיסי עם המוסיקה, לטובת שימוש במכונת-התקליטים כאמצעי היחיד, או לפחות העיקרי, שלהם לצריכת מוסיקה - דבר כה רחוק, מבחינה תרבותית, מן האנרכיה המשחררת שמציעה Napster. מכונת-תקליטים כזו, שישלטו בה קומץ תאגידים בינלאומיים, תתמקד באופן בלתי נמנע בקידום מוסיקת פופ שפונה לקהל ההמונים בעולם כולו, ותפגע במוסיקת שוליים או במוסיקה חדשנית יותר, שלהן יש אולי סיכוי חשיפה גדול יותר במכונות-תקליטים מתמחות יותר.

אשר ל -  Napster עצמה, קשה שלא להסכים עם קביעתו של Internet Freedom "יש לתת בידי אמני העתיד את הברירה של צינורות הפצה פתוחים כמו Napster לצורך קידום המוסיקה שלהם, אם הם רוצים -- אפילו בחינם, מבלי הגיבוי של חברות התקליטים המסורתיות." אלא שלמרבה הצער Napster הגיעה לזה קצת מאוחר מדי. ניסיונותיה המאוחרים להדגיש את המחויבות שלה כלפי אמנים חדשים תוארו, בידי השופט במשפט נגדה, כ"אורח שהגיע בתום המסיבה". יש אירוניה בעובדה שההצלחה של החברה למשוך משתמשים לאתר שלה לא התבססה על החברה עצמה, אלא על כלי תוכנה שנועד לאתר פגיעה בזכויות יוצרים.