עמוד 1 מ-7

המידע כרכוש >> סוגיות משפטיות

לפני הופעת החקיקה המתמחה בפשעי מחשב, החוקים הפדרליים המקובלים ביותר ששימשו לתביעת עברייני מחשב בארה"ב, היו חוק ההונאה דרך קווי-מדינה (wire fraud), שאוסר ניצול התקני התקשורת הפנימיים של כל מדינה בארה"ב לצורך מזימה או כוונה להונות, והחוק הדן בהעברה של רכוש גנוב בין מדינות בתוך ארה"ב (Interstate Transportation of Stolen Property). משני אלה, המקיף יותר, ועל כן גם המוצלח יותר, הוא חוק ההונאה דרך קווי-מדינה. גם כיום, עבירות רבות בתחום פשעי המחשב עומדות לתביעה במסגרת חוק זה. החוק הוא רחב בהיקפו, ודורש רק את ההוכחה כי היתה מזימה או כוונה כלשהי להונות בענייני כסף או רכוש וכי לצורך זה נעש?ה שימוש בקווים הפנימיים של המדינה או בקווים הבינלאומיים. חוק זה מעניק בסיס מספק, גם אם לא מושלם, עבור העמדתם לדין בגין עבירות של הונאת כספית או כל הונאת רכוש שאת ערכו המסחרי ניתן לאמוד.

ואולם, לחוק זה יש גם מגבלות משמעותיות. לא כל פשעי המחשב, למשל הסגת גבול או פגיעה במידע במחשב, יוכלו להיכלל בהגדרה הרחבה של "מזימה או כוונה להונות". לא כל סוגי ההתנהגות הרעה נועדו, מטבעם, "להונות". שימוש בסיסמה של אדם אחר עשוי להיחשב כהתחזות (וגם זה בספק), אך לא ניתן יהיה להגדיר זאת כ"מזימה או כוונה להונות". בשנים הראשונות של החקיקה בתחום פשעי המחשב, רשתות המחשבים היו עדיין בשלבים חיתוליים, וחלק גדול מן ההתקפות על מחשבים בוצעו מתוך מסופים בעלי חיווט קשיח (hard-wired), ובכך לא ענו כלל על הדרישה המעוגנת בחוק לגבי תקשורת בין מדינות.