 |
|
 |
|
|
עמוד 1 מ-1 |
המידע כרכוש >> בעיית הרכוש ברשת
התובעים
הראשונים בפשעי המחשב גילו מהר
מאוד את הקשיים ביישום המושגים
המקובלים של החוק הפלילי על
המדיה האלקטרונית. נבחן את
התסריט הבא: עובד לשעבר בחברת ABC,
קבלנית של משרד הביטחון, עבר
לעבוד בחברה XYZ, המתחרה. המעסיק
הקודם שלו לא מחק את חשבון המחשב
של העובד, והעובד ניגש למחשב כדי
להשיג את פרטי המיכרז, שאותם הוא
מעביר למעסיק החדש שלו. האם
העובד ביצע עבירה פלילית (אם
נתעלם מן המעילה באמון)? ברור שהמידע
של המעסיק הקודם הוא רגיש. אך לא
מתבקש מאליו שהמידע הרגיש הזה
מוגן בחוק. יתרה מזאת, אין זה
אפילו ברור מאליו שהעובד-לשעבר
אכן ביצע עבירה פלילית. האם פרטי
המכרז "נגנבו"? ברור שהמידע
נותר במחשב של המעסיק הקודם
ושהוא קיים שם לצורך שימושו של
המעסיק הקודם. האם פרטי המכרז הם
"רכוש" העשוי בכלל להיגנב?
במידה ואכן כך, אילו סוגי מידע
מוגדרים כ"רכוש"? האם המידע
חייב להיות "חסוי" כדי
שיוגדר כ"רכוש"? אם העובד-לשעבר
ניגש למחשב והציץ בספר הטלפונים
הפנימי של החברה (שזמין גם
לציבור בכללותו), האם יש הצדקה
לתביעה בעוון "גנבה"? האם על
העובד לדעת על אופיו החסוי -- ועל-כן
המוגן -- של המידע כדי שיהיה אשם
בעבירה פלילית? השאלות הללו
מהוות עדיין אתגר לתובעים
בימינו. |
|
|
