 |
|
 |
|
|
עמוד 1 מ-3 |
חופש ברשת >> מכונת התקליטים הוירטואלית במציאות
בשעה
שהתיק בעניין Napster נדון בבתי
המשפט של ארה"ב, גם הכלי
הפופולרי של שיתוף-קבצים, והדור
הבא של החיקויים, עומדים במוקד
הדיונים על המוסיקה המקוונת. Napster
העניקה הצצה מעניינת לדגם הפצה
אפשרי עבור תעשיית המוסיקה
בעתיד, בתור "מכונת-תקליטים
וירטואלית" ראשונה שמקובלת על
הקהל הרחב. כפי שהוכיחו מנתחי Webnoize
ו - Jupiter, משתמשי Napster מוכנים לשלם
כ - 15$ בחודש עבור השירות. אך
השאלה היא עד כמה תהיה באמת דומה
ל - Napster אותה מכונת-תקליטים
אולטימטיבית שתפעל בהיתר
ובתשלום? היתרונות של
האלטרנטיבה החוקית הם ברורים:
איכות צליל גבוהה, הגנה טובה
יותר מפני נגיפי מחשב ושירות
אמין ברמות ש - Napster או
אלטרנטיבות בלתי חוקיות אחרות
יתקשו לעמוד בהן. אך הקשיים
ביצירת מכונת-תקליטים חובקת-כל
באמת, עשויים להיות נסתרים יותר. המחלוקות
המשפטיות והכלכליות כמובן
דורשות עדיין פתרון. ישנם סימנים
להתקדמות, כמו למשל הניסוי שערך
לאחרונה "איגוד המוסיקה
העצמאית" ובמסגרתו ניתן היתר
חוקי לגופים עסקיים, כגון תחנות
רדיו באינטרנט, להשתמש בחומרים
של חברי האיגוד תמורת תשלום סמלי
לתקופת ניסיון של 6 חודשים. אך
הדרך עדיין ארוכה. חברות
התקליטים הגדולות, במיוחד הן,
חוששות מקביעת תקדימים עם שיטות
הפצה חדשות כאשר כל-כך הרבה
רווחים עתידיים מונחים על כף
המאזניים. החברות
הגדולות צריכות גם ללמוד כיצד
לשתף פעולה לתועלתן ההדדית (מה
שלא היה מעולם הצד החזק שלהן).
התעשייה המורכבת והמקוטעת
מבחינת מדיניותה חייבת להגיע
להסכמה כלל-עולמית לגבי תנאי
השימוש במכונות-תקליטים ולהחליט
כיצד לפצות כל בעל זכויות בתחום
המסוים שלו בגין מנגנוני ההפצה
החדשים. כפי שניסח זאת יושב ראש
"איגוד האמנים המקליטים",
ממשלת בריטניה חייבת: "להיכנס
לזירה ולדפוק את הראשים זה בזה"
אם היא באמת רוצה לראות התקדמות
בעולם המוסיקה המקוונת. אלא
שדפיקת ראשים היא משימה קשה עוד
יותר בקנה מידה בינלאומי. |
|
|
