עמוד 1 מ-1

המידע כרכוש >> גניבת שרותים

אחת מן העברות שניתן לבצע ברשתות מחשב כמו האינטרנט היא גנבת שירותים ממוחשבים או אחרים. העמדתם לדין של חברי אירגון "ליגיון יום הדין" בארה"ב בגין הסגת גבול לתוך מחשבים, ויותר מכך, בגין שימוש בלתי מורשה במשאבי המחשב, מספקת דוגמה לאופן שבו עברייני המחשב מסוגלים לפרוץ לתוך מחשבים ופשוט להשתמש בשירותי המחשב המארח. ואולם, גם במקרה זה התביעה היא בעייתית. לדוגמה, אנשים שמשתמשים במחשבים שסופקו להם בידי מעסיקיהם או גורמים אחרים, ותוך הפרה של מדיניות האירגון שבו הם עובדים משחקים משחקי מחשב, שולחים או מאחסנים מסרים "בלתי מורשים", או משתמשים במחשב בכל אופן אחר ללא הרשאה או הסמכה מצד הבעלים או ספק משאבי המחשב, ייתכן שהם מפרים את מדיניות התאגיד, אך ברור שאינם גונבים את השירותים. האם יש להשתמש בחוק הפלילי על-מנת לאכוף מדיניות פנימית של תאגידים לגבי השימוש במחשבים שלהם? האם אדם צריך ללכת לכלא משום ששיחק במשחק מחשב בעבודה? האם מדיניות השימוש במחשבים ממשלתיים ותאגידיים עולה בקנה אחד עם מדיניות השימוש במשאבים אחרים של אותם משרדים ממשלתיים או תאגידים?

אין ספק כי זמן-מחשב מהווה, בנסיבות מסוימות, "דבר-ערך". מחשבים ורשתות מחשבים הינם התקנים יקרים, הקמתם וניהולם עולים זמן וכסף. ואולם, עצם ה"שימוש" בזמן-מחשב אינו בהכרח שולל מן הבעלים את האפשרות להשתמש במחשב. כאשר "פולש" משתמש בחלק הבלתי-מנוצל של זמן המעבד ואינו מפריע בשום דרך לביצוע הנורמלי של פעולות המחשב, האם הדבר מהווה "גנבת" שירותים? אין ספק כי זוהי "גנבת שירותים" במובן שהפולש השיג את שירותי המחשב המארח ללא אישור, אך הנאשם עשוי לטעון כי הגנבה לא גרמה לשום נזק וכי מבעל המערכת לא נשלל שום דבר-ערך.