עמוד 7 מ-7

המידע כרכוש >> סוגיות משפטיות (המשך)

ולבסוף נדגים מקרה היפותטי. האקר של מחשבים, תוך שימוש ב"הנדסה חברתית", כלומר תהליך איסוף המידע לגבי אופן השימוש של יחידים וארגונים במחשבים, קובע כי שם הגישה (log-in name) שלך הוא ראשי התיבות שלך, וכי הסיסמה שלך היא השם הפרטי של רעייתך. באמצעות הידע הזה ההאקר נרשם תחת זהות המשתמש והסיסמה שלך ובוחן קבצים במחשב שלך. בהיעדר כל חוק ספציפי של פשעי מחשב, האם ההאקר ביצע עבירה פלילית?

ברור שאם הרישום נעשה לצורך מזימה אחרת להונות (כלומר, להשתמש במידע הנאסף למטרות הונאה), ניתן יהיה ליזום תביעה להעמדה לדין בגין הונאה דרך קווי-מדינה, בהנחה שניתן לבסס את היסודות המשפטיים של המקרה. אך מה אם לא ניתן לבסס ראיות כאלה? האם עצם עובדת הרישום תחת זהות המשתמש והסיסמה השלך מספיקה כדי להניח "מזימה להונות" או "התחזות" מסוג כלשהו? האם ההאקר אמנם מבצע ייצוג כוזב שהוא משתמש מורשה של המערכת -- יותר מאשר גבר הנושא מפתח שוודי מצבע ייצוג כוזב שהוא רשאי להסתובב בבניין מגורים פרטי? המקרים של גיליס והאם, שעניינם כספומטים, מצביעים על כך שניתן לבסס תביעה כזו במסגרת חוקים מסוימים העוסקים ב"גישה שלא כחוק". אך בהיעדר חוק כזה, האם אכן בוצע פשע? היעדר התשובה הברורה לשאלה זו ואחרות הוא שהוביל ליצירת חוקים פליליים בענייני מחשבים.