עמוד 3 מ-4

פתח דבר >> מהו פשע אלקטרוני (המשך)

כפי שאופי המידע משתנה בעקבות השימוש במחשב, כך גם צריכה להשתנות הפרדיגמה המשפטית בד בבד עם הטכנולוגיה. כמו במסגרת כל השינויים הטכנולוגיים והחברתיים, החוק ניסה להדביק את ההתפתחויות באופן שבו אנשים עושים עסקים. לפשעי המחשב יש מקבילות בפשעים המסורתיים, כגון הסגת גבול, גנבה ופגיעה ברכוש, אך המושגים המשפטיים המקובלים הללו אינם מספיקים כדי לתאר את פשעי ה"היי-טק" החדשים. יתרה מזאת, עברייני המחשב אינם משתייכים לטיפוס מסוים. יש בהם עברייני-נוער ממוחשבים, האקרים וסייבר-פאנקיסטים, מועלי-כספים מהצווארון הלבן שתוקפים מחשבים של מוסדות פיננסיים, סייבר-טרוריסטים, סחטנים, מרגלים, גנבים זוטרים וחוליגנים. במסגרת ההתמודדות עם פשעי המחשב, החוק חייב להיות רחב מספיק כדי להרתיע מפני פעילויות בלתי-חוקיות ובו-בזמן גם צר מספיק כדי להכיר בשימושים הלגיטימיים הרבים של המחשב ורשתות המחשבים. השניוּת הזו באה לידי ביטוי ברור במיוחד באכיפת החוק הפלילי על הטכנולוגיות המתרחבות של הסייברספייס. יש להניח שפשעי מחשב היו קיימים עוד מאז הופעת המחשב, בדיוק כפי ש"פשעי טלפון" היו מן הסתם קיימים מהיום שבו הומצא הטלפון. החוק כאמור משתדל להדביק את הטכנולוגיה, לרוב עם תוצאות לא-צפויות או אבסורדיות. כדי ששיטת תקיפה - דרך האינטרנט או במחשב עצמו - תיחשב כפלילית, החוק חייב להגדיר אותה ככזו. במיוחד בתחום החוק הפלילי, שבו לממשלה יש אפשרות לשלול מן האזרח לא רק את רכושו (בצורת קנסות, הפקעה ושילומים) אלא גם את חירותו, ובמקרים מסוימים אפילו את חייו, החוק חייב לנהוג בזהירות בזכויות הפרט. משום כך החוק אוכף את מה-שנקרא "מידת הרכוּת" ומטיל את חובת ההוכחה והשכנוע על הצד התובע. פירוש הדבר הוא שכדי להטיל עונש פלילי, החוק חייב להגדיר בצורה ברורה ובלתי משתמעת לשתי פנים אילו פעילויות מותרות ואילו אסורות, וכל הספקות הנוגעים ליישום החוק נפתרים לטובת הנאשם. אם החוק הוא דו-משמעי מבחינת הבנתו והגדרתו איסור כלשהו, ניתן למוטט את השיטה התחיקתית כולה בגין היותה "בטלה מחמת אי-בהירות". במסגרת שיטת התביעה המערבית, מוטלת על הממשלה החובה להוכיח, מעל לכל ספק סביר, כל אחד מן היסודות ההכרחיים של העבירה - כושר-שיפוט, זירת הפשע, כשירוּת וכוונה-מראש - וגם את המעשים שהביאו לביצוע העבירה הפלילית.