עמוד 2 מ-2

מסחר >> גניבת סודות מסחריים (המשך)

בית המשפט מודאג מהרעיון כי כל משתמש של האינטרנט, כולל אלה המשתמשים ב - "מועני-משנה אנונימיים" על-מנת שלא לחשוף את זהותם, מסוגלים לפגוע בזכויות על רכוש אינטלקטואלי רב-ערך באמצעות הפצתם באינטרנט, במיוחד לאור העובדה כי אין כמעט אפשרות לחסום פרסומים כאלה לפני שליחתם. ואף על פי כן, אחת ממעלותיו של האינטרנט הוא בכך שהוא מעניק אפילו לעניים ביותר את האפשרות לפרסם לקהל של מיליוני קוראים, וזו עשויה להיות גם פגיעה בערכן של זכויות על רכוש אינטלקטואלי. נאשם אלמוני (ולכן גם חסין מפני תביעה) מסוגל להרוס לתמיד סודות מסחריים רבי-ערך, מבלי שאיש יטול על עצמו את האחריות להשגתם הבלתי החוקית... למרות שהנאשם אינו יכול להסתמך על הפירסום הבלתי נאות שהוא עצמו ביצע כטיעון לכך שמסמכי הכנסייה אינם עוד בגדר סוד, הראיות לכך שאדם אחר הפך את הסודות המסחריים (כביכול) לנחלת הכלל, מונעות (מבעל התביעה) כל אכיפה נוספת של זכויות הסודות המסחריים על אותם מסמכים.

כך שאם סוד מסחרי נגנב ולאחר מכן הופץ באינטרנט, בעל הסוד המסחרי לא יוכל להגן על זכויותיו ביחס לאותו סוד.