תכנות מבני הינה שיטת קידוד, ההופכת ליותר ויותר נפוצה בשנים האחרונות. היא עוסקת בתכנון תכנית מחשב בעלת מספר מוגבל של הסתעפויות.

סוג זה של תכנון תכניות, יוצר תכנית מחשב יעילה יותר, ללא קשר לשפת המחשב בה משתמשים.

כאשר תכניתנים כותבים את תכניותיהם תוך שימוש בשיטות תכנות מבני, הם מחלקים את תכניותיהם ליחידות נפרדות או לקטעים נפרדים         (MODULES). להלן רשימה של כמה ממטרותיה של שיטה זו.

 שיטות מקובלות בתכנות מבני

רוב התכניות שאינן מבניות, כוללות נקודות הסתעפות רבות, אשר, לעתים קרובות, מקשות את המעקב אחר הלוגיקה של התכנית; וכאשר קיימת תקלה בתכנית ניפוי השגיאות קשה יותר. מטרה עיקרית אחרת של התכנות המבני היא לפשט את ניפוי השגיאות ע"י הקטנת מספר נקודות הכניסה והיציאה מהתכנית. מסיבה זו מתייחסים לפעמים לתכנות מבני כאל תכנות חסר הוראת GO TO. כאשר משתמשים בשיטות התכנות המבני, הוראת GO TO אינה הכרחית. ב-COBOL משמעות הדבר היא - כתיבת תכניות, בהן קבוצות של הוראות נשלטות ע"י הוראות PERFORM.

 כאשר משתמשים בשיטה זו, כל קטע בתכנית עומד בפני עצמו; וניתן לטפל בו בנפרד, בלא דאגה יתרה באיזה מקום בלוגיקה הכללית הוא משתלב, ומה צריך לקודד לאחר השלמת קטע זה. באופן זה, המתכנת מקודד שגרה ראשית אחת, וכאשר הוא זקוק לשגרה אחרת, הוראת PERFORM מציינת, כי שגרה נוספת זו תופיע אי-שם במקום אחר בתכנית. בעזרת חשיבה מבנית כזו, יכולים מתכנתים שונים לתכנת קטעים שונים בתכנית גדולה ומסובכת. השגרה הראשית קוראת אפוא, לביצוע ליחידות או לקטעים השונים, לפי הצורך.

 גישת התכנות מלמעלה למטה (TOP-DOWN APPROACH)

 מונח תיאורי יותר, שמשתמשים בו לתאר תכנית מבנית, הוא תכנות 'מלמגגלה למטה'. המונח רומז, כי תכניות יעילות הן תכניות הנקראות ונכתבות מלמעלה למטה.

סדרת ההוראות הראשונה מייצגת את השגרה הראשית, ואחריה מופיעות שגרות-ביניים ושגרות משניות (בדרך כלל קטנות יותר). בגישה 'מלמעלה למטה' - אין צורך 'לדלג' לכל אורך תדפיס התכנית כדי לעקוב אחר הלוגיקה. כאשר משתמשים בהוראות GO TO, קשה להגיע לצורה מסודרת זו של 'מלמעלה למטה'.

לסיכום, אנו נמנעים מלהשתמש בהוראות GO TO בתכניותינו לצורך מעבר משגרה לשגרה (מקטע לקטע); השימוש בפקודה זו מותר רק בתוך השגרה עצמה.

קודם | תחילת הדף | הבא

שאלות להערכה עצמית >>

.איתן 2002. כל הזכויות שמורות למערכת המידע איתן ©