Cellular structure

בתחילת הדרך מבנה הרשת היה מגושם ופשוט מאוד. השרות היה מוגבל לאזור מסוים שלרוב היה די בו במשדר אחד, או כמה בודדים במספר ערוצים. אזור הכיסוי נקרא cell ומכאן אגב מקור השם תקשורת סלולרית. התא או בעצם גודל הרשת נקבע על פי עוצמת המשדר. א"א היה ליצור קישור בין שני תאים שונים מאחר ולא היה שום מיתוג ביניהם. כמו כן היה חשוב לבחור בזהירות את תדרי השידור והקליטה כדי שלא תהיה הפרעה למערכות אחרות ומהן. החיסרון בשיטה זו ברור, מאחר וקבוצה קטנה של תדרים שימשה לכיסוי אזור עצום. עוצמת השידור של המשדרים הייתה כל כך חזקה, כך שהתדרים בהם השתמשו לא ניתנו לשימוש חוזר למרחק של מאות ק"מ. אז אמנם לא היו הרבה מוביילים, אך היום עם הוזלת עלות החומרה ועוד גורמים נוספים שהביאו לריבוי המנויים זו כבר בעיה רצינית, ולכן התחילו לחשוב על רעיונות אחרים. האפשרות להקצות יותר תדרים לא באה בחשבון, כי צריכים אותם גם לדברים אחרים. הרעיון שהתקבל הוא לפצל את אותו התדר בין מספר תאים, וכך נולד המבנה הסלולרי שצריך לקיים מספר תנאים: