בשביל "לראות" CDMA, דמיינו חדר שבו מס' זוגות אנשים. הזוגות רוצים לדבר ולהאזין אך ורק האחד לשני, ואין להם עניין במה שנאמר ע"י הזוגות האחרים.

אם כל זוג יודע ומשתמש רק בשפה אחת, וכל השפות שונות, אז כל זוג יכול להשתמש באוויר שבחדר בתור ערוץ (Carrier) לקולותיהם, ולחוות הפרעות קלות מיתר הזוגות.

האוויר בחדר אנלוגי לערוץ (Carrier) עם רוחב-פס גדול מאוד, והשפות לקודים הייחודיים.

שפות הופכות להיות מסננים, כך שאנשים המדברים סינית לא יאזינו לאלו המדברים ספרדית, וכדומה. אנו ממשיכים להוסיף אנשים המדברים שפות שונות (users) עד שרעש הרקע הכללי (הפרעות ממשתמשים אחרים) מגביל אותנו.

ע"י שליטה בעוצמת הקול, או עוצמת האות (סיגנל), של כל המשתמשים ללא יותר מהנחוץ, תוך שמירה על שיחות באיכות גבוהה, אנו מקבלים הרבה משתמשים בכל ערוץ עם טכנולוגיית CDMA.

המס' המקסימלי של משתמשים בערוץ תלוי בכמות הפעילות המתבצעת בכל ערוץ, ולפיכך אינו מדויק. זהו רעיון של "soft overload", שבו משתמש נוסף (או זוג באנלוגיה שלנו) יכול בד"כ להתאכסן, אם יש צורך, ב"מחיר" של קצת יותר הפרעות ליתר המשתמשים. הפרעה כזאת תישמע כמו "שריקה" חלשה לשאר המשתמשים.