מעבדות המחקר של חברת איי.בי.אם פיתחו את השפה בשנות ה-70' כדי לחקור את המימוש של מסדי נתונים טבלאיים. מאז, "שפת שאילתות מובנית" נהפכה לשפה נפוצה הנכללת ברוב מסדי הנתונים הטבלאיים, כולל מסד הנתונים בו אנחנו עוסקים – שרת SQL .

"שפת שאילתות מובנית" כוללת, כאמור, שני חלקים עיקריים:

1. שפת מניפולציית מידע ( DML) – משמשת לשם שליפה (בחירה), עדכון, מחיקה וביצוע מניפולציות שונות על המידע במסד הנתונים.
2. שפת הגדרת מידע (DDL) – משמשת לשם יצירת אובייקטי מסד נתונים. לא נכסה את הנושא הנ"ל בפירוט כאן, שכן בשרת SQL יש כלים חלונאיים שונים המאפשרים הגדרה ועריכה של אובייקטים בעזרת ממשק גראפי.

ראוי לציין, כי בנוסף ישנם פקודות המאפשרות לכתוב פרוצדורות לשם שליטה על הגישה למסד הנתונים.

רשימה 7.1 כוללת את פקודות ה- Transact SQL, כולל פקודות "שפת הגדרת מידע", "שפת מניפולציית מידע" ושפת שליטה.

כעת, על מנת להבין מעט כיצד נראית "שפת הגדרת מידע" נסתכל על דוגמת קוד היוצרת טבלת לקוחות.

Create Table Customer CustId int  Not Null, Name Char(30) Not Null, Shipline VarChar(100), ShipCity Char(30), ShipState Char(2), Status Char(1), Constraint CustomerPk Primary Key (CustId))

טבלת "הלקוחות" תשמש לשמירת פרטי לקוחות. כל נתון הקשור לפרטי הלקוח, כגון שם הלקוח (Name), המצוין בקוד הנ"ל, מגדיר עמודה בטבלה שתיווצר כתוצאה מהרצת הקוד.

כמוזכר, "שפת שאילתות מובנית" כוללת גם פקודות מ"שפת מניפולציית מידע" (DML). לדוגמא, קוד "שפת השאילתות המובנית" הבא מכניס מידע לטבלה שנוצרה כתוצאה מהקוד שראינו למעלה:

Insert Into Customer Values (1001, 'Ajax', 'Plumbing', '12 main st.', 'Seatle', 'Wa', 'A')

כל ערך הנמצא בסוגריים הנ"ל מתאים לעמודה בטבלה לפי מיקומו היחסי. "פקודת ההכנסה" (Insert) הזו מוסיפה, למעשה, שורה חדשה לטבלת "הלקוחות".