ברשת סלולרית לכל תא יש תאים שכנים, ועל המערכת להחליט לאיזה מהם עליו לעבור. הדרך לעשות זאת הייתה שונה בשיטה האנלוגית, וגם השמות שונים. באנלוגי זה handoff ובדיגיטלי handover. במערכות אנלוגיות ה BTS מפקח על איכות הקשר בינו למובייל. כאשר הוא מבחין שאיכות הקשר מידרדרת, והמרחק בינו למובייל גדול מידי, הוא מבקש מהתאים השכנים לדווח על העוצמה בה הם קולטים את המובייל. הגיוני שמי שקולט הכי טוב הוא זה שהכי קרוב, ולכן הרשת מחליטה באיזה תדר ה BTS שלו צריך להשתמש, ולאיזה תדר צריך המובייל להתכוונן. בהליך זה המובייל הוא שותף די פסיבי. כל המדידות והשלבים הבאים נעשים ע"י ה BTS והרשת. התאים מצוידים במקלט למדידות (measuring receiver), שנועד למדוד את עוצמות המוביילים במגוון התדרים.

             לחץ כאן כדי לראות הדגמה של handoff

המצב ב GSM שונה. המובייל חייב בקביעות לשים לב לכל התאים השכנים שהוא קולט. לשם כך ה BTS שלו נותן לו רשימת ערוצים (המתאימים לתאים השכנים) שבהם עליו לבצע מדידות. המידע הזה על השכנים מועבר למובייל דרך ה base channel מיד עם הדלקתו. כל מדידות המובייל נכנסות לדו"ח מדידות (measurement report), שנשלח כל פרק זמן ל BTS.

גם ה BTS מבצע מדידות על איכות הקשר שלו עם המובייל. אם מדידות אלה מראות על צורך ב handover, ניתן לבצע אותה ללא שהייה, מאחר והמובייל כבר יודע לאיזה BTS עליו לעבור. ב GSM מבחינים בסוגים שונים של מעברים והדבר תלוי מאיזה ולאיזה תא עוברים, כי אז רכיב אחר של הרשת מפקח על המעבר. אם המעבר הוא בין תאים בתוך ה BSC, הוא מפקח על זה ללא מעורבות של ה MSC (הוא רק מדווח על המעבר). אם המעבר הוא בין BSC, אז ה MSC מפקח עליו. אם המעבר הוא בין MSC, זה אותו רעיון, רק שהאחריות על המובייל עוברת, ועל השיחה לא. מבחינת החומרה, ניתן היה לבצע מעברים גם בין גבולות פוליטיים של מדינות, אך בפועל השיחה מתנתקת, וכשמדליקים שוב את המובייל, מבצעים רישום והקמת שיחה מחדש.