|
בשנים 1980 - 1970 התפתחה במהירות
תעשיית תוכנה ענפה שכיסתה ענפים וארגונים רבים. ארגונים רבים הפכו להיות ממוחשבים
ותחום ניתוח המערכות נתפס כתחום מרכזי בתהליך זה.
השלב הראשון במחשוב מערכות הוא ניתוח
ותכנון המערכת. שלב זה מהווה תכנית אב לייצור המערכת עבור כל הגורמים השותפים
בתהליך בדומה לתפקיד של תכנית אדריכלית המלווה פרויקט בנייה מתחילתו ועד סופו.
בניית מערכת ללא תכנון מקדים משולה להתפתחותו האקראית של מתחם עירוני ללא תכנית
מתאר שתמנע גיבוב בניינים טלואים. העונים על צרכים מיידים בלבד.
כמו בתכנית אדריכלית, שהיא שפה
וויזואלית מוסכמת, כך גם בניתוח מערכות נוצר הצורך בשפה מובנת וויזואלית. הממד
הוויזואלי בתכנון מערכות מאפשר הבנה מהירה של מבנה המערכת על ידי כל הנוגעים בדבר.
עד שנת 1994 היו מקובלות כ 50 שפות
שונות לניתוח ולתיאור מודלים ותהליכים בייצורה של תוכנה. השפות שפותחו בתקופה זו
נקראו First Generation Methods.
רב השפות שהיו בשוק חלקו ביניהן הנחות יסוד משותפות אך לרוע המזל הציגו אותן באופן
שונה. ריבוי השפות גרם לעיכוב בכניסתם של גופים רבים לשימוש בשפות תכנות מבוססות
Object
Oriented (שיטת תכנות
המבוססת על ייצוגי אובייקטים בעלי ישויות והתנהגות ספציפיים המקיימים מערכות יחסים
עם אובייקטים אחרים) שהפכה עם הזמן לאסטרטגיית התכנות העיקרית במערכות מידע. בין
1994 ל- 1997
התפתחו
גרסאות חדשות של שפות שניסו לאחד שפות דומות, השפות שפותחו בשנים אלה קרויות
Second Generation method.
במהלך שנות ה-90 חברו שלושה אנשי
מתודולוגיה בכירים בתחום ה- OO
היודעים בכינוי
The Three Amigos
(Booch, Jacobson, Rumbaugh)
ליצירת שפה מאוחדת שתפתור את בעיית ריבוי השפות ותאפשר דיאלוג בין גורמים רבים
ושונים, השפה החדשה כללה איחוד של שפות וכלים לשפה אחידה.
האיחוד החל במישור הסימנים המרכיבים את
השפה והתחביר שלה. שאיפתם של שלושת המייסדים הייתה לא רק לאפשר ניתוח מערכות
ממוחשבות מבוססות OO
אלא ניתוח מערכות בכלל שיהיה מבוסס על פרדיגמת OO
במובן הרחב של סוג חשיבה זה, כך שהשפה שאותה פיתחו, ה-
,UML איננה שפה וויזואלית
למתכנתים אלא שפה וויזואלית לניתוח מערכות המבוססת על מתודולוגיות
OO ומתודולוגיות אחרות.
השפה החדשה שפותחה שאפה לעמוד בכמה
כללים שהפכו אותה לפופולארית תוך זמן קצר. כמות הסימנים בשפה (מילים) הייתה צריכה
להיות לא מצומצמת מדי, שאחרת לא תוכל השפה לתאר מצבים רבים, אך מצד שני, לא רצוי
שיכללו בה סימנים רבים מדי, תופעה שעלולה ליצור בלבול בין המשתמשים ולהקטין את
יתרון האיחוד של השפה. כמו כן ביטלו המייסדים רכיבים שהיו מקובלים בשפות אחרות
כאשר לא מצאו להם ביטוי מספק בעולם המעשי.
הנחה נוספת תחת יצירת ה-
UML היא שלא
ניתן לתאר מערכות מורכבות באמצעות מודל אחד בלבד. תיאור "עשיר" של מערכת
צריך לכלול כמה מודלים ברמת פירוט גבוהה. המודלים מתארים באמצעות כלי דיאגראמות
שונים את ההיבט הסטטי והדינאמי של המערכת, היבט השימוש (פונקציונאלי) וההיבט הפיסי
של המערכת.
ה UML
מתאים במיוחד לניתוח ועיצוב מערכות כיום משום שהוא מתאים לצורת החשיבה של הלקוח
והטכנולוגיות של השנים האחרונות.
המבנה ה"קלאסי" של ניתוח מערכות
מאופיין באופי ליניארי בו מתחילים בתהליך בהגדרת דרישות, עוברים לניתוח, מבצעים
עיצוב מערכת ומיישמים (מודל מפל המים), בעוד שב UML
מוגדר לניתוח ועיצוב המערכת אופי איטרטיבי, כל מרכיב חדש במערכת מצטרף אליה וממושב
בהשפעה איטרטיבית על שאר המרכבים הקיימים. באופן תהליך כזה ניתן לשנות יחסית בקלות
את המרכיבים בהתאם לשינויים בכל שלבי התהליך, בניגוד לתהליך הליניארי שבו קשה
ליצור השפעות לאחור.
ב-
1996 יצאה גרסת ניסוי של
UML לצורך קבלת
משובים מהציבור הרחב ופורומים שהוקמו במיוחד לצורך זה. ב- 1997 הושקה הגרסא
הראשונה לשוק ואומצה מייד כשפה סטנדרטית לניתוח מערכות על ידיOMG
(Object Management Group).
מאז מהלך זה אימצו חברות רבות את ה – UML
כשפה לניתוח המערכות בהן עסקו (Microsoft, Oracle, EDS…
ועוד שורה ארוכה של חברות גדולות)
מאז יציאתה של גרסא זו יצאו גרסאות
נוספות, פותחו מוצרים וכלים ופורסמו ספרים בנושא.
כאמור, יתרונות השפה המאוחדת מעבר
למרכיביה הוא בכך שהשוק אימץ אותה בחום, כך שכל ארגון יכול לתקשר עם ארגונים אחרים
בשפה אחידה. בנוסף, מאפשרת הסטנדרטיזציה להעביר תכנים מכלי ניתוח לכלי ניתוח אחר
ללא קושי בתרגום סימנים שהיה דרוש לכך בעבר. מאז השקת התוכנה יצאו לשוק כמה תוכנות
לעריכת UML
שיתרונן הגדול הוא ביכולת ללוות את המשתמש צעד אחר צעד ולאתר טעויות בתכנון. כמו
כן מסוגלות התוכנות לתרגם דיאגראמות UML
שנבנו על ידי תוכנות אחרות בגלל אחידות השפה. יתרון נוסף הוא היכולת של התוכנות
ליצור דיאגראמות UML
חדשות ושונות מתוך דיאגראמות קיימות.
איור- מודלים ותרשימים במתודולוגית ה- UML
נהוגה חלוקה לשני שלבים עיקריים:
מודל הוא ייצוג אבסטרקטי של המערכת.
שילוב מודלים מאפשר קונספטואליזציה של המערכת. מודלים מאפשרים נקודות השקפה שונות
על המערכת. כל מודל מציגת את המערכת עבור תפקידים שונים בתהליך, מצבי פעולה שונים,
תיאור רכיבים, ועוד. יש לזכור כי מערכות רבות מורכבות מתת מערכות קטנות המתחברות
למערכת גדולה.
מודל מיוצג וויזואלית באמצעות
דיאגראמות
(כלים, תוצרים) ייחודיות למודל.
|
כלים (דיאגראמות) |
מודל |
|
Use case
תיאורי
IDO |
שימושי (Usage) -
מהווה את נקודת המבט של הצרכן על
המערכת, נקודת המבט הפונקציונאלית.
|
|
מחלקה
CRC |
סטטי -
מתרגם את נקודת המבט של הצרכן
ליחידות מערכת המכילות אובייקטים, אבני הבניין של המערכת.
|
|
רצף |
דינאמי - |
|
שיתוף פעולה |
הגדרת הכלים שיממשו את ה- Use Case,
במודל מוגדרים הפעילות של המחלקות והאובייקטים, המסרים העוברים ביניהם
(מערכת היחסים), מצבים של אובייקטים, התנהגויות וסדר פעולות (Work
Flow). |
|
מצבים |
|
|
פעילות |
|
|
רכיב |
הטמעה -
נקודת ההשקפה הפיזית על המערכת.
ייצוג של רכיבי המערכת, הגדרתם, תפקידם, אופן פריסתם, מערכות היחסים ביניהם,
ממשקי המשתמש, ארכיטקטורת המערכת, תוכנה, חומרה... |
|
פרישה |
|
המודל הסטטי
המודל הדינאמי
מודל ההטמעה
לסעיף הבא- תהליך הפיתוח...
   
|
