ארכיטקטורות תכן:
תת-מערכות חייבות להעביר ביניהן נתונים.
ניתן לבצע זאת באחת משתי דרכים:
א.
נתונים משותפים (shared)
מוחזקים במאגר נתונים מרכזי, ולכל תת-המערכות קיימת גישה אליהם.
ב.
כל תת-מערכת מחזיקה מאגר נתונים משלה ומעבירה נתונים נדרשים לתת המערכות
האחרות.
כאשר כמויות גדולות של נתונים הם
משותפים, מודל המאגר הוא הנפוץ ביותר.
יתרונות מודל המאגר:
-
דרך יעילה לשיתוף כמויות גדולות של
נתונים. תת-מערכות אינן צריכות לדאוג לאגירה ולניהול כולל גיבויים, הבטחת מידע
וכדומה.
-
מודל השיתוף ברור וקל להשתלב בו.
חסרונות:
-
תת המערכות חייבות להסכים למודל המאגר
ובאופן בלתי נמנע תתקבל פשרה.
-
התפתחות הנתונים קשה ויקרה.
-
אין מדיניות ניהול ספציפית.
-
קשה לבצע ביזור באופן יעיל.
מודל מערכת מבוזר, המראה כיצד העיבוד
והנתונים מבוזרים על מספר רכיבים. המרכיבים העיקרים הם:
קבוצה של שרתים (Servers)
שכל אחד בפני עצמו מספק שרות, כגון הדפסה, ניהול קבצים/נתונים, קומפילציה וכדומה.
קבוצה של לקוחות (Clients)
המבקשים שירותים אלו.
רשת תקשורת המאפשרת גישת הלקוחות
לשרתים.
יתרונות:
-
העברת וביזור נתונים היא ישירה.
-
ניצול יעיל של רשת התקשורת.
-
עלות החומרה עשויה להיות זולה יותר.
-
קל להוסיף שרתים חדשים או לשדרג (Upgrade)
שרתים קיימים.
חסרונות:
-
אין מודל נתונים משותף ולכן כל תת מערכת
תשתמש בארגון נתונים שונה, והחלפת נתונים (Interchange)
עלולה להיות בלתי יעילה.
-
יתירות (Redundancy)
של ניהול בכל שרת.
-
אין רישום מרכזי של שמות ושירותים, דבר
המקשה לגלות אלו שרתים ושירותים נגישים.
מערכות
המונעות על ידי מאורעות חיצוניים, בהן תזמון המאורע הוא מחוץ לבקרה של תת-המערכת
המעבדת את המאורע.
שני הסוגים העיקריים של מודלים מונעי
מאורע הם:
1. מודל
Broadcast:
מאורע משודר (Broadcast)
לכל תת המערכות. כל תת-מערכת המסוגלת לטפל במאורע
תעשה זאת.
2. מודל
Interrupt-Driven:
משמש במערכות זמן אמת, בה פסיקות (Interrupts)
מזוהות ע"י מנהל הפסיקות (Interrupt
Handler) ומועברות לרכיב המתאים
לטיפול בהם.
לסעיף הבא- תכן מונחה עצמים...
