שימושי הטכנולוגיה

לשיתוף קבצים קיימות שתי שיטות:

1. שיתוף קבצים מבוזר
2. שיתוף קבצים ממורכז

שיתוף קבצים מבוזר: מיושם בפרוייקטים כדוגמת Gnutella ו FreeNet . בתצורה זו, לא קיים כל שרת מרכזי, או גוף מרכזי כלשהו המכוון את המידע או מקשר בין נקודות הקצה השונות על פני קהיליית המשתמשים הנוצרת.באמצעות שימוש בטכניקות שאילתות שונות ובלגוריתמי חיפוש, מוצאת כל נקודת קצה את דרכה בקהילה, ללא יד מכוונת.

שיתוף קבצים ממורכז: מתבצע בפרוייקטים כגון Napster

בתצורה זו, קיים שרת מכוון אשר מחזיק מאגר מידע לגבי תוכן המידע או מיקום נקודות הקצה השונות.כאשר נקודת קצה מעונינת בקבלת מידע מן הקהילה, היא פונה לשרת והוא המספק ומעניק לה את המידע הדרוש בכדי להתחבר בסופו של דבר לנקודות קצה אחרות ולבצע העברת מידע הלכה למעשה.

יש לציין כי קיימת גישה נוספת של שילוב שיטות, אשר מעמיד את ההבחנה הברורה הנעשית כאן בסימן שאלה.

המדובר הוא על יישומים במשתמשים בשרת, אולם לא למטרות קישור והכוונה אלא למטרות שונות של איסוף סטטיסטיקות ומידע.

יישומים אלו יכולים לעבוד בתצורת שיתוף קבצים מבוזרת, אולם נוכחות השרת חובקת אותם אל הגדרת יישומי שיתוף ממורכזים.

שנות חידוש והמצאות בתחום המחשבים, הגדילו את מהירות המחשוב הזמין פי מליון, אולם עדיין ישנם יישומים להם המחשב איננו מהיר מספיק.

ישנן שתי גישות לפתרון הבעיה -

1. הגישה המקומית
2. הגישה האינטרנטית

הגישה המקומית מדברת על שזירת מספר עצום של מעבדים תחת מקום עבודה אחד ויצירת מחשבי על בעלי כוח חישבו עצום. שיטה זו יקרה ואיננה זמינה לרוב החוקרים והמוסדות הזקוקים לה.  השיטה האינטרנטית לעומתה, זולה ויצירתית:
ישנם כ- 400 מליון מחשבים אישיים ברחבי העולם, רובם בעלי כוח חישוב הזהה לזה של מחשבי העל של תחילת שנות ה- 90 ומרבית כח חישוב זה איננו בשימוש רוב שעות היום. השיטה האינטרנטית מעונינת להשתמש בכוח חישוב מבוזר זה באמצעות חלוקת החישוב על פני מספר עצום זה של מעבדים פנויים.