בתחילת דרכו, כאמור, היה האינטרנט תווך פתוח - כל מארח בעל גישה לאינטרנט, היה נגיש לכל מי שנמצא ברשת היינו - מערכת סימטרית. כל מחשב יכל להיות לקוח או שרת. כתוצאה מגדילת האינטרנט וריבוי התסכונות המועברות בין המחשבים, לא היה מן הנמנע שארגונים מסוימים יחויבו, מסיבות ביטחוניות, במידור הגישה אליהם כך שהם כביכול יכולים לגשת לכל מקום, אולם לא כולם מורשים לגשת אליהם. התקנים האחראים על פעולות מידור אלו נקראים חומות אש  והם נפוצים כיום לכל אורכה ורוחבה של הרשת.

חומות אש עומדות בשער היציאה מן הרשת הפנים ארגונית לרשת האינטרנט הגלובלית. הם מסננים יחידות תשדורת (פקטים) של מידע הנכנסים לתוך הרשת הארגונית, מסוגלים להגבלת גישה לאתרים שונים על גבי הרשת, יכולים למנוע FTP ומרחיקים אורחים לא קרואים המנסים להיכנס לארגון.

חומות האש הציבו מציאות אינטרנטית חדשה בה לא כולם נגישים לכולם. עובדה זו מהווה כלי בטיחותי יעיל אולם כמו כן היא מהווה מכשול ראשון במעלה למערכות P2P.

כל מחשב העומד מאחורי חומת אש  יכול לתפקד בקלות כמשתמש אולם לא יוכל לתפקד כשרת, אלא אם צוין כך במפורש בשרת "חומת האש".

ראינו כי האינטרנט נולד כרשת P2P  לכל דבר. ברבות הימים ועם גדילת מספר המשתמשים בפתאומיות וללא התראה מוקדמת, ניווטה עצמה הרשת תוך שימוש בפרוטוקולים פשוטים של שרת/לקוח, אל גישה שבדיעבד נתגלתה כבעייתית משהו, הן מסיבות תעבורת מידע והן מסיבות של אי-ניצול מספק של משאבים קיימים. עובדות אלו ניתן לייחס להיות האינטרנט תווך המתפתח ללא יד מכוונת אלא באופן אד-הוקי - טלאי על טלאי. עובדות אלו הן גם הקטליזטור להחזרת עטרה ליושנה ומחקר מעמיק של אותן אבני יסוד עליהן הושתתה הרשת, במטרה לתקן את הסטייה ולשפר את מדיום תקשורת מבטיח זה אל עבר ביצועים וניצולת טובים יותר.

יש לציין את גילוי העניין המחודש בכוחותיו של המחשב האישי ככלי לשיתוף משאבי מידע ושיתוף קבצים גם יחד. גילוי זה הינו חלק אינטגרלי ביותר בטכנולוגיות  P2P  ובעצם עומד במרכז התפיסה. יחידות הקצה הן העתיד של הרשת וניצול כוחן בצורה המרבית והטובה ביותר הוא שיביא את הביצועים והשיפורים המיוחלים.