קידודי שפה

הערכים של תכונת ה-lang הם קידודי שפה , אשר מזהים שפה טבעית מדוברת,ספרותית, או שפה המשמשת לשיתוף מידע בין אנשים.קידודי השפה מכילים קוד ראשי וסדרת קודים חלקיים, היכולה להיות ריקה מתוכן.דרך ההצגה היא זו: language-code = primary-code ("-“ subcode )* .

מדרג הירושה של תגית זו הוא :

· הגדרת תכונת ה-lang בגוף עצמו.

· האב הקרוב ביותר בעל תכונת ה-lang
. זוהי בעצם ירושה מהאב.

· כותרת ה-HTTP ,”Content-Language”, אשר עלולה להתחשב ע"י השרת.
לדוגמא:Content-Language: en-cockney, כאשר “en-cockney” היא גרסה אנגלית לונדונית.

· ערכי ברירת מחדל או העדפות, שמסופקים ע"י המשתמש.

בדוגמא הבאה, השפה הראשית של המסמך היא צרפתית ,(“fr”).
פסקה אחת מוצהרת להיות בספרדית ,(“es”), ולאחר מכן השפה הראשית חוזרת להיות צרפתית.הפסקה הבאה משלבת בתוכה יפנית ,(“ja”), ולאחריה, השפה הראשית חוזרת להיות צרפתית: הביטו בקטע הקוד של דוגמא זו

פנו לקובץ והריצו אותו על גבי הדפדפן בכדי לראות את הפונקציונליות של הדוגמא הקודמת.
לתשומת לבכם:תאים במערך יכולים לירוש ערכי lang לא מהאב שלהם, כי אם מהתא הראשון במערך.

ניתוח קידוד השפה

בהקשר של ה-HTML, קידוד שפה צריך להתפרש ע"י המשתמש כמדרג של סימנים ולא כמופע בלתי תלוי של סימנים בודדים.
כאשר המשתמש מתאים את ההצגה על המסך בהתאם למידע על השפה (ע"י השוואת סגנון קידוד השפה וערכי ה-lang לדוגמא( , הוא צריך תמיד להעדיף התאמה מדוייקת ביותר, אך הוא צריך להתחשב בהתאמה מספקת של הקידוד הראשי.לכן, אם ערך ה-lang של גוף HTML מסויים נקבע להיות “en-US” ,המשתמש צריך להעדיף שהמידע אודות הסגנון יתאים קודם ל-“en-US” ,מאשר לערך הכללי יותר “en”.היישום של ניתוח מילה זה, או באנגלית “parsing” , הוא ע"פ עקרונות של אוטומט סופי לא דטרמיניסטי.