נקראת כך בגלל
דמיונה לגישת הסיווג הקלאסית.
עפ"י
:Shlaer & Mellor
Tangible things(דברים מוחשיים), כגון: מכונית, ציוני סטודנט, נתוני חום.
Roles
(תפקידים), כגון: מורה, אימא, פוליטיקאי.
Events
(מאורעות), כגון: נחיתה, פסיקה (interrupt),
בקשה.
Interactions
(פעולות גומלין) כגון: הלוואה, פגישה, חציה (intersection).
עפ"י
Ross:
People
(אנשים)
-
בני-אדם המבצעים תפקיד מסוים.
Places
(מקומות)
-
אזורים המוקצים לאנשים או חפצים.
Things
(חפצים)
-
ישויות גשמיות (physical) או מוחשיות (tangible).
Organizations
(ארגונים)
-
אוסף מאורגן של אנשים, משאבים, מתקנים ויכולות (capabilities)
בעלי מטרה מוגדרת.
Concepts
(תפיסות)
-
עקרונות או רעיונות שאינם מוחשיים המשמשים לפעולות עסקיות ו/או לתקשורת.
Events
(מאורעות)
-
דברים שקורים בד"כ במקום ובזמן מסוימים או כצעדים באופן סדרתי.
עפ"י
Coad & Yourdon:
Structure
(מבנה) -
יחסי "is-a"
ו -
“part-of”.
Other systems
(מערכות אחרות)
-
מערכות חיצוניות איתן היישום (application)
פועל (interacts).
Devices
(התקנים)
-
התקנים אתם היישום פועל.
Events
remembered
(מאורעות שזוכרים)
-
מאורעות היסטוריים שצריכים להיות רשומים (recorded).
Roles played
(תפקידים משוחקים)
-
תפקידים שונים של המשתמשים בפעולה עם היישום.
Locations
(מיקומים)
-
מיקומים פיזיים, משרדים ואתרים שחשובים ליישום.
Organizational
units
(יחידות ארגוניות)
-
קבוצות אליהן המשתמשים משתייכים.
בעוד שבגישה
הקלאסית מתמקדים בדברים מוחשיים (tangible) הרי עפ"י הגישה ההתנהגותית מתמקדים בהתנהגות
הדינאמית כמקור עיקרי לקביעת מחלקות ועצמים.
Wirfs-Brock
מציע לקבוע עצמים עפ"י אחראיות (responsibilities).
האחראיות של עצמים הם כל השירותים שהעצם מספק. עצמים בעלי אחראיות משותפות מאוגדים
למחלקה ומחלקות כאלו ל-
superclasses.
Rubin &
Goldberg
מציעים לזהות עצמים ומחלקות מתפקידי המערכת (system
functions).
תחילה מנסים להבין מה קורה במערכת והיזמים (initiators)
והמשתתפים (participants)
בעלי תפקידים ראשיים מזוהים כעצמים. תפיסתו של
Rubin
קרובה לרעיון של
function points
שהוצעו לראשונה ע"י
Albrecht
(המשמשים להערכת עלויות מערכת תוכנה), כאשר
F.P.
הוא פונקציה עסקית אחת של משתמש סופי (one end-user business function)
כגון: קלט, פלט, שאילתא וכדומה.
בעוד הגישות
הקודמות מתייחסות לפיתוח מערכת אחת ספציפית, הרי הגישה התחומית מזהה עצמים ומחלקות
המשותפות לכל סוגי היישומים בתחום מסוים. ניתן להתייחס ליישומים דומים-
vertical domain
analysis
(אנכי) או לחלקים דומים של אותו יישום-
horizontal domain analysis
(אופקי). בפרט במערכת חדשה, ניתן להיעזר בקיימת.
השיטה היא להסתמך
על מומחי תחום (domain
experts) שמכירים היטב את כל המרכיבים של בעיה מסוימת. מומחה כזה
יכול להיות משתמש סופי של המערכת, כגון רופא, אחות, פקיד מלאי, מנהל חשבונות
וכדומה.
קובעים אלו
תסריטים (scenarios)
מתארים באופן בסיסי את תפקוד המערכת, מנתחים כל תסריט ומזהים בו את העצמים המשותפים
בתסריט.
בהמשך מרחיבים את
התסריטים המקוריים כדי לטפל גם במקרים חריגים ואז מוסיפים או מעדכנים את העצמים
במידת הצורך.
גישה זו יכולה
להיות משולבת בכל אחת מהגישות הקודמות.
לסעיף הבא- סיכום...