נכון, יש שיטה קלה הרבה יותר ליצור גל מרובע: ניתן פשוט לעבור מערך דגימה גבוה לערך דגימה נמוך כל n דגימות. ככל שהערך של n נמוך יותר, כך התדר של הגל המרובע גבוה יותר. למרות שטכניקה זו קלה יותר להבנה, יש לה בעיות שונות.

דוגמא זו היא פשטנית למדי. למעשה, כדי לייצר צליל מעובד באיכות גבוהה יש לשנות את הפרמטרים שלו, כלומר, תדרים חלקיים, אמפליטודות ומעטפות, לאורך זמן. שינויים אלו הם חיוניים ליצירת צליל "אמיתי", מכיוון שכל הצלילים הטבעיים עושים זאת במידה זו או אחרת.

סינטזה אדיטיבית היא כלי חשוב אולם יש לה מגבלות. בעייה עיקרית היא שבעוד שהיא טובה ליצירת צלילים מחזוריים, קשה ליצר בעזרתה רעש או צלילים מבולגנים. למשל, פשוט למדי לייצר את חלק המצב היציב של תו חליל עם סינטזה אדיטיבית (מספר גלי סינוס בלבד), אולם חלק התקיפה, בו יש הרבה רעש של נשימה, הוא כמעט בלתי אפשרי לייצור מכיוון שיש צורך לעשות סינטזה של הרבה סוגים שונים של מידע.
למרות שאנו יודעים הרבה אודות צלילים מחזוריים, נגישים לאנליזת פורייה, מנקודת מבט תפיסתית קוגניטיבית, הם לא ממש מעניינים! האוזן והמוח מתעניינים הרבה יותר בדברים כמו תקיפה, קריסה ושינוי לאורך זמן (מודולציה) של הצליל.
אם אריות היו שואגים גלים מרובעים, אולי הסינטזה האדיטיבית הייתה שימושית, אולם אנו למדנו לשמוע תקיפות, קריסות ומעברים ולהכיר בחשיבותם. כדי לבצע סינטזה אנו זקוקים למעברים, לאבולוציות ספקטרליות ולמודולציות – ולהרבה מהם.

בעייה נוספת היא שסינטזה אדיטיבית היא יקרה מבחינה חישובית. חיבור גלי סינוס עבור כל דגימת פלט של צליל דורש עבודה רבה. בהשוואה לשיטות סינטזה אחרות כגון FM (מודולציית תדר), סינטזה אדיטיבית דורשת הרבה כוח חישובי כדי לייצר צלילים פשוטים יחסית. לעומת זאת, היא פשוטה לתפיסה ותואמת במידה רבה את הידע שלנו אודות ההרכב המתמטי של הצליל. זו הסיבה שהיא חשובה מבחינה היסטורית לסינטזת צליל במחשב.