היכולת של הרשת לדעת את מיקום המנוי היא אינה שרות בפני עצמו, אלא שרות המאפשר קיומם של שרותים ואפליקציות אחרות (Enabling Service). היכולת מאפשרת לשרותים קיימים להתפתח ולמפעיל הרשת להוסיף שרותים חדשים נוספים. טכנולוגיות האיכון השונות יכולות לאפשר שרותים שונים, חלקם יסופקו ישירות על ידי ספקי פתרונות החומרה, וחלקם על-ידי צד שלישי אשר ינצל את היכולות כדי להתמחות בצד האליפקטיבי.

בחלק זה נעסוק בשרותים השונים, ביכולות ובשחקנים הראשיים בתחום.

ניתן לחלק את השרותים לארבע משפחות ראשיות של אפליקציות, כל אחת מאופיינת על-ידי גורמים שונים:

שרותי מידע,

שרותים חברתיים (בידור),

שרותים מסחריים וניהול ציים

שרותים נלווים ועזרה.

אמנם קטגוריות החלוקה לשרותים קיימות אולם החלוקה היא שרירותית למדי. מקובל גם לחלק את השרותים לקבוצה נוספת: שרותים נלווים, שרותי מידע מבוסס מיקום, שרותי עקיבה ע"י צד שלישי ושרותי עזרה. זוהי חלוקה מסורתית יותר אשר מאפיינית חשיבה מסחרית יותר ופחות חשיבה מוטת לקוח. רק הזמן יעיד אילו מהגישות תתפוס, ואם בכלל זה משנה.

באתר זה נחלק את השרותים על בסיס החלוקה הראשונה.
נושא המסחר הנייד (M-Commerce) והקשר למיקום מתואר באזור שרותי המידע.

חשוב לציין שלא כל שרות שרות אפשרי בכל טכנולוגית איכון. שרות הכוונה ומיקום יהיה מוגבל מאוד לדוגמא ב-Cell-ID, ואילו שרות של פרסום ממוקד אפשרי ב-A-GPS אך אם זו המטרה היחידה של קיום מידע על המיקום, הדיוק של הטכנולוגיה הוא מיותר.

הטבלה הבאה מציגה את הדיוק הנדרש לשרותים, והטכנולוגיה המינימלית המתאימה לשרות: