Wireless Assisted GPS - A-GPS היא שיטת-בת של GPS אשר פותחה כדי להיתו בשימוש בעיקר ברשתות תקשורת סלולריות. המטרה: לשפר את החולשות של שיטת ה-GPS, ובעיקר את המהירות האיטית של ה-GPS המסורתי. חולי מרכזי נוסף שמטופל בשיטה הוא האיכון בתוך בתים ואזורים מקורים, אשר אינו זוכה למענה ב-GPS.  כתוצר לוואי, A-GPS משפרת גם את הדיוק במדידה ואת יעילותו.

שיפור המהירות על-ידי מקומות קבועים:

ע"י רשת גלובלית של מקלטי GPS, ספק פתרונות A-GPS יכול לספק למפעיל הסלולרי מידע רציף ומפורט על מיקום הלווינים. מידע-עזר זה, "assitance data ", נשלח למכשיר הסלולרי  על-פי דרישה וכולל רשימה של כל הלווינים אותם אמור המכשיר "לראות", וכן את היסטי הדופלרים היחסיים. המכשיר הסלולרי יכול בשיטה זו לפצות על היסט הדופלר של הלויין לפני הרכשתו. הדבר מקטין באופן משמעותי את רוחב הפס אותו יש לסרוק בעת הרכשת הסיגנאל, וכך משפר את המהירות וחוסך אנרגיה, כלומר את חיי הסוללה.

כיסוי באזורים מקורים:

אות ה-GPS הוא חלש מאוד. קליטתו באזור מקורה היא כמעט ובלתי אפשרית היות והחומרים מהם עשויים בנייינים הם דחוסים ומחלישים את קליטת האות. אולם, האות אינו נעלם וניתן לקלוטו באזור מקורה על-ידי הגדלת משך זמן האינטגרציה בכל תדר. על-ידי קונוולוציה ומספר מקלטים מוגדל במכשיר A-GPS לעומת מכשיר רגיל, ניתן להגדיל את זמן האינטגרציה מבלי להקטין את הזמן הדרוש לקבוע מהו מיקום המכשיר. השיפור הגדול בזמן הוא הרכשת האות (הסעיף הקודם) המותיר זמן רב יותר לאינטגרציה.

שיפור הדיוק:

כמו בשיטת D-GPS, גם A-GPS משתמש במקלטים בעלי מיקום קבוע כדי לעקוב אחר התקדמות הלווינים, אלא שבמקרה זה המקלטים הם חלק בלתי נפרד מהרשת. כך משודר המידע ישירות דרך ה-BTS של הרשת אל המכשיר ודיוק המדידה משתפר. LMU אחד לצרכי GPS מכסה 300 ק"מ של כיסוי רשת!

יעילות:

גם היעילות של המדידות משתפרת בשיטת A-GPS. בשיטת GPS הרגילה יש צורך בהרכשה, עקיבה ועיבוד של המידע מהלווין וכל זאת נעשה על-ידי המכשיר עצמו. בשיטת A-GPS העומס הגדול של הפעולות נופל לא רק על המכשיר אלא גם על משאבי רשת נוספים: מקלטים קבועים, ה-MLC וכו'. המקלטים הקבועים אוספים מידע על הלווינים הנמצאים בקו ראיה, ועל המידע הדיפרנציאלי הדרוש. ה-MLC מקבל את המידע הזה ואוגר אותו, ומספקו לתחנות הניידות שיחשבו את המיקום הסופי בעצמן בקבלן את המידע.

ישנן שתי שיטות בסיסיות של A-GPS, וההבדל ביניהם הוא היכן נעשים החישובים הסופיים אודות מיקום המכשיר:

            מבוסס מכשיר – כל המדידות נעשות במכשיר עצמו.

            מבוסס רשת – חישובי המיקום נעשים על-ידי, או בשיתוף פעולה עם הרשת הסלורלית.

הגישות השונות אודות חישוב מיקום המכשיר משליכות בצורה חשובה על התחכום הדרוש במכשיר הקצה התומך A-GPS. מכשירי קצה אשר נדרשים לתמוך בשיטה מבוססת מכשיר יהיו בעלי יכולות עיבוד גדולות יותר מאשר אלו שפותחו לתמוך בשיטות מבוססות רשת. אולם חלק מהמפתחים החליטו לפתח צ'יפסטים (Chipset) התומכים בשתי השיטות, כלומר מחשבים את המיקום במכשיר תוך כדי שילוב מקסימלי של נתונים מהרשת.