ההמצאה של מקלדת המחשב החלה עם ההמצאה של מכונת הכתיבה ב-1868, אשר הפצתה החלה בשנת 1877.
כמה שיפורים טכנולוגיים הפכו את מכונת הכתיבה למקלדת המחשב. שלב נוסף בדרך למקלדת המוכרת הם הכרטיסים המנוקבים (punched cards) אשר שולבו עם מכונות הכתיבה ליצירת ה-keypunches (מקב מקלדת), אשר היו הבסיס למכונות החיבור שנמכרו ב-1931.

ב-1948 הומצא מחשב (Binac Computer) שהשתמש במכונת כתיבה אלקטרומכנית בכדי להכניס מידע ישירות לסרט מגנטי (להזנת מידע למחשב) והדפסת התוצאות.
ב-1964 MIT, מעבדות BELL וג'נרל אלקטריק התאחדו ליצור מערכת מחשב הנקראת "מולטיקס" (MULTICS) והיא מערכת רבת משתמשים. "מולטיקס" עודדה את היצור של מנשק חדש למשתמש: VDT .(Video Display Terminal) VDT שילב את הטכנולוגיה של הטלוויזיה ושל מכונת הכתיבה. כעת, משתמשי המחשב יכלו לראות את הטקסט המודפס במקלדת על גבי המסך, דבר שהקל על יצירת ושינוי הטקסט. כמו כן המצאה זו הקלה על השימוש והתכנות במחשבים.

מקלדות המחשב הישנות התבססו על מכונות הכתיבה ועל ה keypunches. נדרשו הרבה פעולות אלקטרו מכניות בכדי להעביר מידע מהמקלדת למחשב, דבר שהאט את התהליכים. עם המצאת ה-VDT ומקלדות חשמליות, מקשי המקלדת יכלו כעת לשלוח זרמי חשמל ישירות למחשב, ולחסוך זמן יקר. בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 כל המחשבים השתמשו במקלדות חשמליות ו-VDT.

מקלדת המחשב בימינו משתמשת באותו סידור של מקשים כמו מכונות הכתיבה שקדמו למחשבים. הסידור הסטנדרטי של מקשי המקלדת נקרא QWERTY, בעקבות ששת המקשים השמאליים בשורה העליונה של האותיות במקלדת. אירגון זה של המקשים, הומצא למכונות הכתיבה הישנות (בערך בשנת 1870) ונועד להאט את ההדפסה על מנת למנוע פגיעת המקשים זה בזה.
סידור מקשים ידוע נוסף נקרא "מערכת דבורק" (DVORAK) ושם היו העיצורים בצד אחד של הטור האמצעי והתנועות בצד השני, דבר שגרם לתחלופה בין הידיים בין אות לאות.