בעידן בו הכוננים הקשיחים מכילים אלפי מגה בתים בזיכרון, קשה לדמיין איך עד לפני מספר שנים הסתדרו המחשבים עם התקליטונים (floppy disks) לכל צורכי האיחסון שלהם. אך זאת עובדה, ולמרות שכיום משתשמשים בתקליטונים לעיתים רחוקת יותר, רכיב זה הינו עדיין רכיב אינטגרלי ממערכת המחשב.

התקליטון הינו אמצעי מהיר ונוח לגבות קבצי מידע קטנים ולהעברת מידע בין מחשבים. דבר חשוב נוסף שהתקליטונים מספקים לנו הוא "עזרה ראשונה". כאשר ישנה בעיה כלשהי עם הכונן הקשיח, עדיין ניתן להפעיל את המחשב מתקליטון המכיל תוכנת הפעלה.

כאמור, באנגלית, שמו של הדיסק הוא floppy disk (תקליטון גמיש).
אם הסתכלתם על התקליטונים המוכרים לנו כיום העטופים בפלסטיק קשיח, בוודאי שאלתם את עצמכם מדוע קוראים לתקליטון - "תקליטון גמיש".
הסיבה לכך היא שהדיסק עצמו הנמצא בתוך העטיפה הוא עיגול פלסטיק דק, המצופה באמצעי מגנטי כלשהו השומר מידע בצורה דיגיטלית כאחדים ואפסים. אתם יכולים לראות את הדיסק עצמו ע"י הזזה בזהירות של מגן המתכת הנמצא בקצה הכיסוי הפלסטי. אם תיגעו בדיסק, הוא ייהרס ובכדי למנוע זאת קיימת עטיפת הפלסטיק.

כמו הדיסק הקשיח , לתקליטון יש ציפוי מגנטי בדומה לסרט של קלטת שכולנו מכירים. כאשר המחשב קורא מידע מהתקליטון, ראש אלקטרומגנטי בתוך הכונן נע לאורך פני השטח של התקליטון. הראש מוצא את המיקום בו מאוחסן המידע, קורא את המידע, ושולח אותו למעבד. הראש כותב מידע על התקליטון בתוך הכונן באותו אופן.

התקליטונים איטיים במידה רבה מן הכוננים הקשיחים. בניגוד לכוננים הקשיחים הם אינם מסתובבים כל הזמן, אלא רק כאשר המחשב צריך לעשות בהם שימוש. ניתן לדעת מתי התקליטון עובד באמצעות נורת חיווי הממוקמת בחזית הכונן ובאמצעות קולות הנישמעים בעת עבודתו.

ברב המיקרים כאשר מדליקים את המחשב, הדבר הראשון אותו בודק המחשב הינו כונן התקליטונים, האם יש תקליטון בתוכו. אם אין תקליטון בכונן, המחשב יטען את מערכת ההפעלה מהדיסק הקשיח. אם קיים תקליטון בכונן, המחשב ינסה לטעון ממנו את מערכת ההפעלה. אם אין מערכת הפעלה על התקליטון תראה הודעת שגיאה:

זו עלולה להראות דרך "משוגעת" לעשות דברים, אך יש הגיון לשיגעון: אם המחשב היה מנסה לטעון ראשית את מערכת ההפעלה מן הכונן הקשיח הוא היה נתקע אם הכונן היה תקול, ולא הייתה שום דרך להפעיל את המחשב. משום שהמחשב ניגש ראשית לכונן התקליטונים תמיד אפשר להפעיל את המחשב ע"י שמירת תקליטון עם מערכת הפעלה כלשהי.

כיום, המחשבים משתמשים בתקליטונים בעלי צפיפות גבוהה בגודל 3.5 אינצ'. לתקליטונים אלו יש קיבולת של 1.4MB של מידע. על תקליטון כזה אפשר לאחסן בקלות ספר גדול, אך הקיבולת שלו אינה מספיקה לשמור תוכניות גדולות. מסיבה זו חבילות תוכנה בד"כ מגיעות על CD-ROM.

לתקליטון הרגיל שכולנו מכירים יש ארבעה חלקים עיקריים.
כך נראה החלק האחורי של התקליטון:

1. בחלקו השמאלי העליון של התקליטון ישנה תווית קטנה. התווית מאפשרת לתקליטון להיות בעל שני מצבים שונים :
   1. מוגן מפני כתיבה.
   2. לא מוגן מפני כתיבה.
   אם תזיזו את התווית כלפי מעלה, ייווצר חור הגורם לתקליטון להיות מוגן מפני כתיבה. כלומר, לא ניתן לשנות את התוכן של התקליטון. אם תזיזו את התווית כלפי מטה יהיה אפשרי לכתוב ולמחוק מן התקליטון.
2. בחלק הימני העליון של חלקו האחורי של התקליטון תבחינו בחור קטן. חור זה אומר למחשב, שזהו תקליטון בעל צפיפות גבוהה (בעבר היו תקליטונים בעלי צפיפות לא גבוהה שהכילו רק כ-720 קילובייט).
   
   להלן תמונה קידמית של התקליטון הממחישה שני חלקים אלו:

   

3. מעגל מתכת הנמצא באמצע התקליטון. מעגל זה משמש לסובב את האמצעי המגנטי בתוך עטיפת התקליטון.
4. דלת מתכת הניתנת להזזה. דלת זו מאפשרת לראש הקורא/כותב לגשת לאמצעי המגנטי בתוך עטיפת התקליטון.

כתיבת מידע על גבי התקליטון:

1. תוכנית המחשב מעבירה הוראה לחומרת המחשב לכתוב מידע על התקליטון.
2. חומרת המחשב והבקר בכונן התקליטונים מפעילים את המנוע בכונן שיסובב את התקליטון.
   לתקליטון יש הרבה מסילות מעגליות על כל אחד משני צדדיו. כל מסילה מחולקת לקטעים קטנים יותר הנקראים מגזרים.
3. מנוע נוסף מניע את הראש קורא/כותב בכדי שיגיע למסילה המתאימה.
4. הראש הקורא/כותב נעצר במסילה המתאימה. הראש הקורא בודק את הכתובת הכתובה על התקליטון בכדי לוודא שהוא נמצא במקום הנכון.
5. הראש הכותב "שם" מידע על גבי התקליטון.
6. התקליטון מפסיק להסתובב ומחכה לפקודה הבאה.

*** בצורה דומה מתבצעת גם קריאת המידע מהתקליטון***

להלן תמונה הממחישה את החלוקה של התקליטון למסילות ומגזרים