סיפורו של ה-Bios מתחיל בסוף שנות ה-70, כאשר אינטל הוציאה לשוק שני סוגים חדשים של מעבדים זעירים: 8086 ו-8088. IBM החליטה לבנות מחשב על בסיס ה-8088, כנראה בעיקבות ההצלחה של IBM .Apple יצרה קשר עם חברה קטנה מסיאטל בשם מיקרוסופט. שתי החברות הסכימו לשתף פעולה בבניית מערכת הפעלה למחשבים ביתיים, שתורכב משני חלקים. החלק הראשון, ה-Bios, התווסף לחומרה בצורה של ROM. החלק השני הינו מערכת ההפעלה שהגיעה על תקליטונים. מערכת ההפעלה הכילה מספר תוכניות שהיו מתקשרות עם ה-Bios.

המערכת הפכה לעובדה בשנת 1981, כאשר IBM החלה לשווק את המחשבים האישיים. מחשבים אלו הצליחו מעל המשוער, דבר שגרם להרבה חברות אלקטרוניקה לנסות ולהרוויח מהצלחה זו. במהרה התפתח שוק של מוצרים נילווים למחשב הביתי כגון תקליטונים, צגים וכו'. כמובן שהיו גם חברות שרצו לחקות את המחשב החדש של חברת IBM. ייצור של חיקוי כזה לא היה קשה במיוחד משום שכל רכיבי החומרה היו כבר בשוק. הבעיה היחידה הייתה ה-Bios , אשר ל-IBM היה זכויות יוצרים עליו. למרות זאת מספר חברות העתיקו את ה-Bios, נתבעו ע"י IBM, ונאלצו לשלם סכומים גדולים כפיצויים. יצרניי החיקויים נאלצו לפתח Bios משלהם. החברה הראשונה שהצליחה לעשות כן הייתה חברת COMPAQ, ובעקבותיה פיתחו את ה-Bios חברות נוספות, וכך הגענו למצב בו אנו נימצאים כיום.