ה-DVD דומה מאוד ל-CD ROM אך הקיבולת שלו גדולה בהרבה. הקיבולת של דיסק DVD תקני גדולה פי 7 מהקיבולת של דיסק CD תקני (650 מגה לעומת 4.7GB). מהבדל זה נובעת היכולת של דיסק DVD אחד להכיל סרט קולנוע באורך מלא ובנוסף הרבה מידע אחר.
למרות שדבר זה אינו נפוץ כיום, על דיסק DVD אחד ניתן לשמור עד 8 שעות של מוסיקה באיכות של CD.

דיסק ה-DVD הינו באותו קוטר ועובי כמו ה-CD, ואת שניהם מיצרים מאותם החומרים ובאופן דומה. כמו ה-CD, המידע על ה-DVD מקודד בצורה של שקעים קטנים על המסילה של הדיסק:

הדבר שתמונה זו אינה יכולה לתאר הוא גודלה הזעיר של מסילת המידע. המרחק בין המסילות המעגליות על הדיסק הינו בסה"כ 740 ננומטר (ננומטר הוא אחד חלקי מיליארד של מטר). גם השקעים עצמם שעל המסילה מאוד קטנים: רוחבם 320 ננומטר, אורכם 400 ננומטר וגובהם 120 ננומטר.
כך נראים השקעים על המסילה:

גודלם המיקרוסקופי של השקעים גורם למסילה המעגלית על ה-DVD להיות מאוד ארוכה. אם היינו יכולים לפרוס את המסילה הנמצאת על דיסק אחד, אורכה היה כ-12 ק"מ. בכדי לקרוא שקעים בגודל זה, צריך מנגנון קריאה מאוד מדויק ואת זה מספק כונן ה-DVD.

מדוע לדעתכם הקיבולת של ה-DVD גדולה פי 7 מזו של ה-CD?

• המידע נשמר בצפיפות גבוהה יותר.
• פחות תקורה (overhead), יותר שטח.

נשווה את הצפיפות של שני הדיסקים השונים:

המרחק בין המסילות ב DVD קטן פי 2.16 מאשר ב-CD, ואורך השקע קטן פי 2.08.
מהכפלת שני מספרים אלו נקבל שב-DVD יש פי 4.5 יותר שקעים מאשר ב-CD.
שאר ההבדל בקיבולת נובע מן העובדה שב-CD יש מידע נוסף (OVERHEAD) המקודד על הדיסק העוזר לתקן שגיאות - מידע זה הוא בסך הכל חזרה על מידע הקיים כבר על הדיסק. שיטת תיקון השגיאות שמשתמש בה ה-CD ROM היא ישנה ולא יעילה יחסית לשיטה של ה-DVD, שלא מבזבזת הרבה מקום על הדיסק ומשאירה יותר מקום למידע.

למרות שהקיבולת של דיסק ה-DVD גדולה מאוד, המידע של סרט נע שלם לא מכווץ לא יוכל להיכנס על דיסק אחד. בכדי להתאים סרט נע לדיסק DVD, צריך לכווץ את הסרט הנע. קבוצה הנקראת: Moving Picture Experts Group) MPEG), קבעה את הסטנדרטים לכווץ תמונות נעות.
כאשר סרטים מוכנסים לתוך דיסקים, הם מקודדים בפורמט MPEG-2 ואז נשמרים על הדיסק. כונן ה-DVD מכיל מפענח של MPEG-2, המסוגל לפתוח את המידע המכווץ באותה מהירות בה אתם יכולים לראות אותו.

כונן ה-DVD דומה מאוד לכונן ה-CD. יש לו קרן לייזר הנשלחת לפני השטח של הדיסק ומזהה את צורת השקעים בדומה לעבודת כונן ה-CD.

הכונן גם מפענח את הסרטים המקודדים בפורמט MPEG-2 והופך אותם לסרטי וידאו הניתנים לצפייה.

כונן ה-DVD צריך למצוא ולקרוא את המידע הנמצא על הדיסק. בהתחשב בגודל המזערי של השקעים, הכונן חייב לעשות את עבודתו בדייקנות רבה. הכונן מכיל שלושה רכיבים עיקריים :

• מנוע לסיבוב הדיסק.
• קרן לייזר ועדשה בכדי לקרוא את המידע המיוצג ע"י השקעים.
• מנגנון מעקב הגורם לקרן הלייזר לעקוב אחרי המסילה המעגלית.

בדומה ל-CD ROM, כאשר קוראים נתוני שמע ישנו רכיב (הנמצא בכרטיס הקול) הממיר את האות הדיגיטלי המופק מה-DVD לאות אנלוגי הנשמע מהרמקולים. רכיב זה נקרא Digital to Analog Convertor) DAC).

טכנולוגיית ה-DVD משמשת בעיקר לצפייה בסרטים, לכן אולפני הסרטים השונים רצו לשלוט על הצפייה הביתית במדינות השונות. דבר זה נעשה בכדי למנוע צפייה בסרטים במדינות בהם הסרטים עדיין לא הופצו באופן רשמי וכך לשמור על זכויות היוצרים. לכן חולק העולם ל-6 אזורים המוצגים במפה למטה. לדוגמא, סרט מאזור 1 לא יפעל בכונן שקוד אזורו הוא 2 (הכולל גם את ישראל).

רשימת האזורים:

1. קנדה,ארה"ב ואזור צפון אמריקה.
2. יפן, אירופה, דרום אפריקה והמזרח התיכון (כולל ישראל).
3. דרום מזרח אסיה ומזרח אסיה.
4. אוסטרליה, ניו-זילנד, מרכז ודרום אמריקה.
5. אפריקה, הודו וברה"מ לשעבר.
6. סין.