| מודל השכבות > IP < IP נייד | עמוד השער | מושגים |
| |
| |||||||||||||||||||||||||||||||
| IP נייד | |||||||||||||||||||||||||||||||
|
| |||||||||||||||||||||||||||||||
| הקדמה | |||||||||||||||||||||||||||||||
|
המונח הכללי "מחשוב נייד" מתייחס למערכת שמאפשרת למחשבים לנוע ממקום למקום, תוך שמירה על פונקציונליות וללא צורך בקונפיגורציה-מחדש בעקבות כל תזוזה. בתקשורת, האתגר איתו מתמודד IP נייד הוא מעבר של מחשבים מרשת אחת לאחרת. סכימת הכתובות ב- IP תוכננה עבור סביבה נייחת, ומקשה על ניידות של מחשבים. כיוון שכתובת ה- IP כוללת בתוכה את מזהה הרשת, משמעות המעבר של מחשב מרשת אחת לשניה היא שכתובתו תשתנה, או שהנתב ברשת המקור שלו יפרסם נתיב מיוחד עבור המחשב הזה, בכל רחבי האינטרנט. | |||||||||||||||||||||||||||||||
| שתי האלטרנטיבות הללו אינן טובות. שינוי של כתובת דורש זמן לקונפיגורציה חדשה, לרוב יש לאתחל מחדש את המחשב, וכל הקישורים הקיימים ברמת התעבורה נאלצים להפסק. מצד שני, גישת הנתיב המיוחד עבור המחשב שזז אינה יעילה, ואף אינה אפשרית, כי להחזיק ולפרסם באינטרנט נתיב לכל מחשב כזה דורשת זיכרון ורוחב פס רבים מדי.
| |||||||||||||||||||||||||||||||
| מאפייני IP נייד | |||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||
| צורת הפעולה של IP נייד | |||||||||||||||||||||||||||||||
| האתגר המרכזי שבניידות הוא הצורך לאפשר למחשב לשמור על כתובתו, גם כשהוא עובר בין רשתות. IP נייד פותר את הבעיה הזו, על ידי נתינת שתי כתובות שונות לכל מחשב. הכתובת הראשונה, העיקרית, היא קבועה. זו הכתובת ששכבות האפליקציה והתעבורה, המתמקדות בקישור בין שני מחשבי קצה, משתמשות בה. הכתובת השנייה, המשנית, היא זמנית - ומשתנה כאשר המחשב עובר בין רשתות. הכתובת המשנית תקפה רק באתר בו נמצא המחשב כרגע. | |||||||||||||||||||||||||||||||
| כאשר מחשב עובר מרשת לרשת, הוא מקבל שם כתובת משנית. על קבלת הכתובת הזו הוא מודיע לסוכן ברשת המקורית (לרוב, הנתב של הרשת). הסוכן מסכים ליירט חבילות המיועדות לכתובת ה- IP הראשונית של המחשב (שעדיין מגיעות ל"רשת הבית" שלו), ולשלוח אותן לכתובתו המשנית ה נוכחית של המחשב. השליחה נעשית ע"י אנקפסולציה של חבילת ה- IP המקורית בחבילת IP חדשה (IP בתוך IP). כאשר המחשב נע שוב, לרשת אחרת, עליו לשלוח לסוכן את כתובתו המשנית החדשה. כאשר הוא חוזר לרשת הבית שלו, הוא מודיע לסוכן על כך, ושירות ה-IP הנייד שלו נפסק. | |||||||||||||||||||||||||||||||
| צורת פעולה זו מתאימה, כפי שהוזכר קודם, לניידות מאקרוסקופית. הסיבה לכך היא התקורה הנדרשת עם כל מעבר בין רשתות. | |||||||||||||||||||||||||||||||
| כתובות משניות | |||||||||||||||||||||||||||||||
| כאשר מחשב מגיע לרשת זרה, הוא מקבל כתובת משנית השייכת לרשת הזו. הדרך בה הוא יקבל תעבורה דרך האינטרנט יכולה להתבצע בשתי שיטות: | |||||||||||||||||||||||||||||||
| עצמאית - המחשב מבצע את כל תקשורת ה- IP שלו לפי הכתובת המשנית החדשה, ואילו שכבות האפליקציה והתעבורה משתמשות בכתובת הבית הראשונית. היתרון העיקרי של שיטה זו היא היכולת לעבוד במסגרת המבנה הקיים של האינטרנט. הנתבים ברשת החדשה אינם יודעים שהמחשב החדש פועל בשיטת IP נייד. החסרון העיקרי של השיטה הוא שהמחשב צריך להיות מסוגל לתקשר עצמאית עם הסוכן הביתי. | |||||||||||||||||||||||||||||||
| תקשורת דרך סוכן זר
- שיטה זו דורשת
קיום של סוכן אקטיבי ברשת הזרה אליה הגיע המחשב. גם סוכן זה הוא נתב. הדבר
הראשון שעושה המחשב שהגיע לרשת, בשיטה זו, הוא לאתר את הסוכן הזר, להשיג ממנו
כתובת משנית, ולשלוח לו את הכתובת הפיזית שלו. במקרה זה, הכתובת המשנית הזו
יכולה אפילו להיות כתובת שכבר נמצאת בשימוש ברשת, וכך המחשב אינו גוזל כתובת
IP מהרשת הזרה. בנוסף, בשיטה זו המחשב יכול להמשיך ולהשתמש בכתובת העיקרית
שלו, גם ברמת ה- IP. אולם, אי אפשר לבצע ARP כדי לקבל את הכתובת הפיזית של,
וכך רק הסוכן הזר יכול לתקשר איתו. בשיטה זו, התשדורות שהסוכן הביתי שולח אל
המחשב הנייד לא נשלחות אליו ישירות, אלא דרך הסוכן הזר. | |||||||||||||||||||||||||||||||
|
| |||||||||||||||||||||||||||||||
|
