מהו פרוטוקול האינטרנט

מבנה חבילת IP

לעמודים נוספים בנושא IP

חבילות IP, שנהוג לכנות בשם "datagrams", מכילות הודעה, או פרגמנט (חלק) של הודעה, בגודל של עד 65,515 בתים (הגודל המקסימלי של חבילת IP הוא 64 קילובייט, ואורכו של פתיח ה- IP הוא לפחות 20 בתים).

• גירסא:
  מספר הגירסא של פרוטוקול ה - IP. כיום מדובר לרוב בגירסא 4, אך גירסא 6 אמורה להיכנס לשימוש.

• אורך הפתיח:
  כפי שצוין, אורכו המינימלי של הפתיח הוא 20 בתים, אך שימוש באופציות יכול להאריך את הפתיח עד לאורך של 60 בתים. האורך מבוטא כאן בכפולות של 4 בתים, ולכן אורך מינימלי של פתיח יהיה 5. (אורך גדול מ- 60 בתים אינו אפשרי, כיוון שאורכו של השדה הוא 4 ביטים. המספר הבינארי הגדול ביותר שיכול להיות מיוצג ע"י 4 ביטים הוא 15, כלומר 60 בתים).

• TOS:
  סוג השירות (type of service). השולח של החבילה יכול לציין את סוג השירות שהוא מעוניין שהחבילה תקבל. שירות זה לרוב אינו נתמך כיום.

• אורך כולל:
  אורכה בבתים של החבילה, כולל הפתיח והנתונים עצמם. אורכו של שדה זה הוא 16 ביטים, ולכן הוא יכול לבטא אורכים של עד 65,535 בתים. למעשה, אורכה של חבילת IP נקבע לרוב לפי יחידת השידור המקסימלית (MTU) של שכבת התקשורת הפיזית שמתחת לשכבת ה- IP.

• מספר מזהה:
  מספר זה משמש כאשר חבילת IP עוברת פרגמנטציה, כלומר מחולקת לכמה חלקים, פרגמנטים, במהלך מסעה באינטרנט. המספר המזהה מצביע על חבילות שהן למעשה פרגמנטים של חבילה מקורית אחת, כך שמחשב היעד יוכל לצרף את הפרגמנטים מחדש לחבילה אחת, בתהליך שנקרא צירוף-מחדש (reassembly).

• דגלים:
  שלושה ביטים המשמשים גם הם למטרות פרגמנטציה וצירוף-מחדש. הביט הראשון מכונה "עוד פרגמנטים", ומציין האם החבילה היא הפרגמנט האחרון (או היחיד) של חבילה מקורית, או שיש לחכות לעוד פרגמנטים לפני שניתן יהיה לבצע צירוף-מחדש של החבילה. הביט השני הוא ביט "אין לבצע פרגמנטציה" ("don't fragment", או DF), שמציין כי שולח החבילה אינו מעוניין שהיא תעבור פרגמנטציה. הביט השלישי אינו בשימוש, וערכו תמיד 0.

• היסט הפרגמנט (fragment offset):
  מציין את מיקומו של הפרגמנט (אם מדובר בפרגמנט) בחבילה המקורית. בפרגמנט הראשון, ערכו של שדה זה יהיה 0. בפרגמנטים הבאים, השדה יציין את ההיסט בכפולות של 8 בתים. שדה זה מאפשר למקבל ההודעה לבצע צירוף-מחדש של הנתונים המקוריים, לפי הסדר.

• TTL (זמן לחיות, time to live):
  ערך הנע בין 0 ל- 255, ומציין את מספר הקפיצות (hops) בין רשתות שמותר לחבילה לעבור, לפני שיש להשליך אותה. כל נתב שהחבילה עוברת דרכו מוריד את הערך הזה באחד. כאשר הערך מגיע לאפס, החבילה מושלכת.

• פרוטוקול:
  מציין את הפרוטוקול של השכבה שמעל ל- IP בחבילה, כמו ICMP, UDP, TCP, או OSPF.

• checksum על הפתיח:
  שדה זה נושא מידע המאפשר לבדוק שפתיח ה- IP הוא נטול שגיאות. ה- checksum הוא תוצאה של פעולה מתמטית סטנדרטית שמבוצעת על הביטים של הפתיח, ע"י המחשב השולח. כל מחשב שמקבל את החבילה מבצע את אותה פעולה חשבונית, וכך יכול לראות אם חל שינוי בביטים של הפתיח, או לא. ה- checksum מבוצע רק על הפתיח, ולא על ההודעה כולה, כיוון ש-IP הוא שירות בלתי-מהימן, ואינו מבטיח הגעה נטולת-שגיאות של כל הנתונים.

• כתובת מקור:
  כתובת ה- IP של המחשב השולח.

• כתובת יעד:
  כתובת ה- IP של מחשב היעד.

• אופציות:
  סט של אופציות שניתן להוסיף לחבילה, כמו דרישה שתעבור דרך מסלול מסוים, או אופציות בטיחות. אורכה של רשימת האופציות יכול להגיע ל- 40 בתים. אם אורכה של הרשימה אינו מתחלק ב- 4 בתים, מוספים לה אפסים, ביטים חסרי משמעות (מילוי, "padding") עד שתגיע לאורך מתאים. לרוב, לא משתמשים באופציות.

• נתונים:
  הנתונים שמועברים בחבילה. לרוב מדובר בנתונים ששולחת שכבת התעבורה (TCP או UDP), או בנתוני שליטה ובקרה המועברים בפרוטוקול ICMP .

לעמודים נוספים בנושא IP ...

כתובות IP

ניתוב באינטרנט

ICMP

DNS

אבטחת מידע באינטרנט

IP גירסא 6

IP נייד