|
| |||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||
הקדמה | |||||||||||||||||||||||||||||||
כפי שראינו, פרוטוקול IP עונה על הדרישות של שכבת האינטרנט במודל השכבות, ומספק תקשורת בין רשתות. IP מזהה את מחשב היעד באמצעות כתובת ה-IP שלו , ולא מבחין בין האפליקציות השונות אשר להן מיועדת החבילה. הפרוטוקולים של שכבת התעבורה מספקים מנגנון שמאפשר למספר אפליקציות שונות לשלוח ולקבל נתונים במקביל, ובלי להיות תלויות זו בזו. | |||||||||||||||||||||||||||||||
כדי להבחין בין האפליקציות השונות, שכבת התעבורה מגדירה קבוצה של "שערים" (ports) מופשטים, שנקראים protocol ports. כל פורט כזה מיוצג ע"י מספר שלם חיובי. תקשורת בין אפליקציות משתמשת במספרי הפורטים הללו, בנוסף לכתובת ה- IP. המחשב המקבל מעביר את החבילות המגיעות אליו לאפליקציות המתאימות, לפי מספרי הפורטים שמצויינים בפתיח של שכבת התעבורה. | |||||||||||||||||||||||||||||||
חלוקת התפקידים בין השכבות היא קשיחה: IP אחראית אך ורק על העברת נתונים בין שני מחשבים, בעוד שכבת התעבורה, אחראית על הבחנה בין מספר מקורות או יעדים על אותו מחשב. שני הפרוטוקולים המרכזיים הממלאים את תפקידיה של שכבת התעבורה הם UDP ו- TCP. | |||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||