צליל

צליל הוא תופעה מורכבת המערבת תופעה פיזיקלית, ותופעה קוגניטיבית – תפיסתית. אולי הדרך הפשוטה ביותר לתאר צליל היא כשילוב של שלושה אלמנטים:

1. משהו זז
2. משהו מעביר את התזוזה (לרוב אוויר)
3. מישהו שומע את התזוזה, כל הדברים שיוצרים צליל זזים, ובצורה כלשהי, כל הדברים שזזים יוצרים צלילים.

כאשר דברים זזים הם "מושכים ודוחפים" את האוויר שמסביבם, כך שהם יוצרים הבדלי לחצים באוויר. הבדלי לחצים אלה, הם גלי הקול, והם למעשה מה שאנו שומעים. נהוג לתאר צלילים בעזרת גרפים ממין זה :

גרף זה הוא למעשה פונקציה של השתנות האמפליטודה בזמן, אנו נדון באמפליטודה עוד רבות, אולם בכדי להבין את הגרף באופן בסיסי, דמיין לעצמך שאתה שוכב על הצד, ועור התוף של האוזן שלך מקביל בדיוק לקו ה 0 (האופקי) של הגרף. כאשר משמיעים את הצליל הנ"ל עור התוף שלך זז למטה ולמעלה (פנימה והחוצה), והגרף מתאר את התנועה של עור התוף לאורך הזמן.

אמפליטודה
כפי שכבר ציינו, דרך אחת לחשוב על צלילים היא כרצף שינויים של האמפליטודה (או לחץ) בזמן. למעשה הגרף של האמפליטודה יכול להתאים בקירוב טוב למספר גורמים: לתזוזה האמיתית של האובייקט (למשל לתזוזה של מיתר גיטרה שהפיק את הצליל), לתזוזה של האוויר המתווך בין המיתר לבין האוזן, ותזוזה של עור התוף עצמו.
כאשר אנו משתמשים במדיום אלקטרוני, האמפליטודה יכולה לקבל ביטוי של זרם חשמלי (נמדד בוולטים) או כזרם מספרי המאוחסן במחשב, נעסוק בכך בהרחבה כאשר נדון בדרכי האחסון במחשב של צלילים.

תדירות
אמפליטודה היא רק היבט מתמטי או אקוסטי אחד של צליל, כמו שעוצמה היא רק היבט קונספטואלי אחד של צליל, אולם יש עוד היבטים רבים שבעזרתם אפשר לתאר צלילים.

צחוק של ילד:        גיטרה בס:        

אנשים נוהגים לתאר צלילים מוסיקליים גם בהיבט של גובה, צליל יכול להישמע לנו גבוה, כמו למשל צחוק של ילד, או נמוך כמו צליל של קונטרה באס. היבט זה הוא בסיסי כאשר אנו מתארים צלילים שאנו שומעים. כלומר יש מאפיין שהוא ברור מאוד לאוזנינו, אולם קשה יותר לראות בתצוגה של הצליל בגרף. במילים אחרות, האם בגרף יש צורה החוזרת על עצמה, ואם כן עד כמה מהר היא חוזרת על עצמה ? - זוהי התדירות. כאשר אנו אומרים שהקונטרה באס נשמע נמוך יותר מהילד אנו מדברים למעשה על תוצאה של התדירות של שני הצלילים הללו. במונחים של גל הקול התדירות היא קצב השינוי בלחץ האוויר או קצב התזוזה של עור התוף פנימה והחוצה. נעסוק בתדירות בהרחבה בפרק של התדירות.

בפרק זה התחלנו לנסות ולתאר את הצלילים בצורה פורמלית, למדנו על קיומם של שני אלמנטים אקוסטיים שבעזרתם ניתן לתאר (וליצור) צלילים – אמפליטודה ותדירות. בהמשך נלמד על אלמנטים אקוסטיים נוספים שבעזרתם ניתן לבנות את הצבע או הגוון של הצליל, אולם תחילה נרד יותר לעומק הקשר בין האלמנטים של אמפליטודה ותדירות לבין מה שאנו באמת שומעים.