כאשר, צמצם המצלמה נפתח ואור חודר מבעד לעדשות, האור עובר דרך צמצם, הצמצם בנוי כמניפת עלים, עם חור במרכזה. קוטר החור גדל וקטן ע"פ הצורך ומתפקד כמו האישון בעין האנושית.

ניתן לומר, בצורה כללית, שכאשר מגיע הרבה אור הצמצם סגור וכאשר יש מעט אור הצמצם פתוח. מפתח הצמצם נקבע אוטומטית ע"י המצלמה או ידנית ע"י הצלם. בדומה לזמני החשיפה גם לפתיחת הצמצם יש גדלים קבועים מתוכם ניתן לבחור את הגודל המיטבי לתמונה שלנו. הגדלים מסודרים כך שכל גודל מכניס פי 2 יותר אור מקודמו, להלן הגדלים מהקטן (הכי סגור) לגדול (הכי פתוח):

f/1, f/1.4, f/2, f/2.8, f/4, f/5.6, f/8, f/11, f/16, f/22, f/32, f/45. אין עדשה בה ניתן לבחור את כל האופציות, לדוגמה בעדשה רגילה במצלמה דיגיטלית ניתן לבחור באופציות שבין f/2 ועד f/16.

ככל שפתיחת הצמצם המרבית במצלמה יותר גדולה, כך ניתן לצלם בצורה טובה יותר בתנאי תאורה אפלולית. לעיתים מתייחסים לפתיחה המקסימלית של הצמצם כאל "מהירות הצמצם", ככל שהפתיחה גדולה יותר כך מהירות הצמצם עולה. למתח הצמצם השפעות נוספות על חדות התמונה, ראה פרק עקרונות הצילום