תריס המצלמה הוא הרכיב המונע מקרני האור לחדור למצלמה כאשר אנחנו לא מצלמים. בלחיצה על כפתור הצילום נפתח תריס המצלמה ומתאפשר מעבר אור מבעד לעדשות לתוך המצלמה, האור מגיע לסנסור המצלמה ומשם מעובד למטען חשמלי. בסיום הצילום התריס שוב נסגר. לזמן בו התריס פתוח קוראים "זמן חשיפה". ככל שזמן החשיפה גדול יותר כך מתאפשר מעבר של יותר אור והתמונה תהיה יותר בהירה. את משך זמן החשיפה ניתן לקבוע באופן ידני או במצב אוטומטי, כלומר המצלמה, בהתאם לתנאי התאורה, תקבע את משך החשיפה.

במצלמות דיגיטליות ישנם 3 שיטות עיקריות למימוש התריס:

1. שליטה אלקטרונית באמצעות סנסור חישת האור (ccd) - כך שיש פולס שעון לדיודות הקולטות את עוצמת האור מתי יש לקלוט מידע ומתי להפסיק.
2. שליטה אלקטרונית בתריס - דהיינו התריס נפתח ונסגר ע"י מנגנון אלקטרוני (בדומה למצלמות רגילות).
3. שליטה אלקטרו אופטית - שליטה אלקטרונית במערכת אופטית היושבת לפני הסנסור שקולט את האור ומווסתת את האור המגיע אליו.

במרבית המצלמות הדיגיטליות, הנמכרות לצרכן הרגיל, משך החשיפה נקבע בצורה אוטומטית, ע"י המצלמה, אולם במצלמות שכן ניתן לבחור בהן זמן חשיפה, הבחירה היא בין אוסף קבוע של זמנים, כך שכל זמן מאפשר כניסה של פי 2 אור מהזמן הקודם לו. רשימת זמני חשיפה אלה היא רשימה מסורתית וקיימת גם במצלמות סרט רגילות, להלן זמנים מהזמן המהיר לאיטי: 1/1000, 1/500, 1/250, 1/125, 1/60, 1/30, 1/15, 1/8, 4/ 1, 2/ 1 ו- 1 שניה.

בחלק מן המצלמות 1/8 יסומן כ 8 (כלומר מורידים את האחד חלקי, דהיינו הזמן הגבוהה יותר מעיד על זמן חשיפה קצר יותר).

בכדי להבין כיצד משפיע תריס המצלמה על התוצר הסופי של התמונה, ראה פרק עקרונות הצילום