צילום דיגיטלי - צילום כיצד? הצמצם ועומק השדה

הצמצם הוא חור טבעתי המורכב מעלים היושבים אחד על השני, כך שניתן להרחיב את החור או להקטינו ע"י הזזת העלים. דרך החור של הצמצם עובר כל האור הנכנס לתוך המצלמה במשך זמן החשיפה, ככל שהחור גדול יותר יכנס יותר אור ולהפך. בדומה למהירות התריס, גם לגודל החור בצמצם יש השפעה על חדות התמונה אולם באופן שונה לחלוטין. ככל שהצמצם יותר סגור כך עומק שדה הראיה של המצלמה פתוח יותר, כלומר חלקים יותר גדולים של התמונה יצאו חדים וברורים, בעוד שבצילום עם צמצם פתוח מאוד רק האובייקטים הקרובים למצלמה יצאו חדים והרקע יצא מטושטש. כאשר רוצים לצלם נוף, מומלץ לסגור את הצמצם כמה שיותר, בעוד שבצילום פרצוף עדיף צמצם פתוח.

בדומה לזמני החשיפה גם לפתיחת הצמצם יש גדלים קבועים מתוכם ניתן לבחור את הגודל המיטבי לתמונה שלנו. הגדלים מסודרים כך שכל גודל מכניס פי 2 יותר אור מקודמו, להלן הגדלים מהקטן (הכי סגור) לגדול (הכי פתוח): (צמצם סגור) f/1, f/1.4, f/2, f/2.8, f/4, f/5.6, f/8, f/11, f/16, f/22, f/32, f/45 (צמצם פתוח). אין עדשה בה ניתן לבחור את כל האופציות, לדוגמה בעדשה רגילה במצלמה דיגיטלית ניתן לבחור באופציות שבין f/2 ועד f/16. ככל שפתיחת הצמצם המרבית במצלמה יותר גדולה, כך ניתן לצלם בצורה טובה יותר בתנאי תאורה אפלולית. לעיתים מתייחסים לפתיחה המקסימלית של הצמצם כאל "מהירות הצמצם", ככל שהפתיחה גדולה יותר כך מהירות הצמצם עולה.

כפי שהוסבר קודם הן מפתח הצמצם והן מהירות התריס קובעים את כמות האור שיגיעו לסנסור בזמן החשיפה (כלומר בעת הצילום), שינויים בשני פרמטרים אלו יקבעו את בהירות התמונה. לכאורה צילום עם צמצם פתוח במהירות תריס גבוהה ייתן אותה התוצאה של צילום עם מהירות תריס נמוכה וצמצם סגור, אך בפועל זה לא בדיוק עובד ככה ולקומבינציות שונות של מהירות תריס ופתיחת צמצם אפקטים שונים.

להלן מספר חוקי אצבע למהירויות ומפתחי צמצם:

מרבית אפשרויות המשחק של הצלם המקצועי מיוצרות ע"י שילובים שונים של תריס וצמצם כך שהתמונה תדגיש את מה שהצלם בוחר להדגיש, התמונות הבאות מדגימות חלק קטן מהאפשרויות. יש לזכור שהעין רצה לאובייקטים החדים, אם ברצונך להדגיש חלק מן התמונה בלבד, דאג שחלק זה יהיה יותר חד וברור.