פרוטוקול האינטרנט (TCP/IP)

פרוטוקולי האינטרנט, הידועים בשמם פרוטוקולי TCP/IP, הינם מקבץ פרוטוקולי תקשורת המגדירים פעולה מהשכבה השלישית ועד השכבה השביעית במודל שבע השכבות OSI

IP ו- TCP הם בעצם שני פרוטוקולים חשובים שמייצגים בטעות בשמם את מקבץ פרוטוקולי האינטרנט.

פרוטוקול TCP/IP נחשב כיום לפרוטוקול התקשורת השכיח והנפוץ בעולם. הסיבות העיקריות להתפשטותו בשנים האחרונות (הפרוטוקול פותח בשנות ה-70), נעוצה בעיקר בהתפתחות העצומה הן של רשת האינטרנט והן בתחום האינטראנט (רשת פנים אירגונית המבוססת על פרוטוקולי האינטרנט).

פרוטוקולי האינטרנט מתועדים במסמכים טכניים הנקראים RFCs (Request For Comments), וניתן לעיין בהם באופן חופשי וללא תשלום.

פרוטוקול האינטרנט (IP) הוא פרוטוקול שכבת הרשת (שכבה 3) במודל OSI

הוא מכיל מידע אודות כתובות לוגיות ומידע נוסף, המאפשר למנות הנתונים להיות מנותבות ברשת.

פרוטוקול IP מתועד במסמך RFC 791

המטרות העיקריות של הפרוטוקול :

• לספק קישוריות חסרת חיבור (connectionless) , ולשלוח נתונים במירב המאמצים (best effort)
• לספק חלוקה למקטעים הרכבתם מחדש (SAR), כדי להתאים למגבלות גודל יחידת הנתונים (MTU) שמציבים פרוטוקולי שכבת עורק הנתונים.
• לנתב יחידת נתונים, כלומר - בחירת הנתיב בו תעבורנה יחידות הנתונים ליעד.

כתובת IP - לכל תחנה ברשת IP מוקצית כתובת לוגית באורך 32 סיביות. הכתובת מתחלקת לשני חלקים, כתובת הרשת וכתובת התחנה :

• כתובת הרשת - מספר זיהוי הרשת חייב להיות מסופק ע"י הרשות הממונה על חלוקת כתובות רשת האינטרנט. למעשה, ספקי שירותי האינטרנט (ISP) מקבלים תחום כתובות ומחלקים בעצמם את הכתובות, לפי הצורך.
• כתובת התחנה - כתובת זו מזהה את התחנה ברשת. הכתובת מוקצית ע"י מנהל הרשת.