 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
מסקנות
מה שכל הפרקים הקודמים אומרים זה בעצם
כן, זה בטוח לעשות קניות מקוונות. תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם הולכים למסעדה,
וצריך לשלם את החשבון. אתם נותנים את כרטיס האשראי שלכם למלצר והוא הולך.
מי יודע לאן הוא הולך, אבל מה שכן ידוע, שבהרבה מקרים המלצר בן 17 או שהוא
סטודנט שצריך עבודה לממן לימודים. וכולנו יודעים כמה זמן צריך בשביל לכתוב
על חתיכת נייר את מספר, תאריך התפוגה ואת סוג הכרטיס. בפרקים הקודמים היה
הוסבר על מה שצריך לעשות גנב מקוון בשביל להשתמש בכרטיס. ובכן, מה נראה
יותר בטוח?
בוודאי שהמקום שבו הכי קשה לגנוב ממך מידע הוא האינטרנט, אז במה אנחנו יכולים
להשתמש בנוחות הזו של הגנה? בהכל! בקניה מקוונת של הדיסק בהוצאה מיוחדת
שלא הגיעה לארץ, בגישה למידע בנקאי מהבית, תשלום חשבונות. תחשבו (אלו מכם
שיש להם מזגן בבית) כמה זיעה תחסכו!
מה שצריך לזכור הוא שהרשת היא מקום בטוח לערוך בו קניות. למעשה, היא כנראה
מציעה הכי הרבה הגנה ע"י מישהו שמקבל כרטיסי אשראי.
שכבת תושבת מוגנת היא הדרך לגרום לאינטרנט להיות מהיר יותר, נוח יותר בחיינו.
האינטרנט אולי לא יחליף את העולם האמיתי, אבל בימים כאלה שלא ממש בטוח
בחוץ, או שאין כוח לעזוב את הבית, או כשמוצאים עסקה טובה, אז אפשר לעשות
כמעט הכל בצורה מקוונת כמו בכל חנות או קניון ממוצעים.
הפניות:
Secured Transmission (SSL , HTTPS)
