לאחר צילום תמונה יש לשמור אותה אי שם בקרבי המצלמה, לכל התקני הזיכרון ישנם מאפיינים דומים:

•    ניתן למחוק את המידע הישן וניתן לבצע בזיכרון שימוש חוזר.
•    בד"כ ניתן להפריד אותם מגוף המצלמה, כך שבקלות ניתן להעבירם ממקום למקום או לחברם למחשב בבית ואף להעבירם למצלמה אחרת.
•    המצלמה מגיעה עם התקני חיבור (driver) מתאימים בין המצלמה (או הזיכרון שלה) למחשב.

זהו הזיכרון השכיח ביותר במצלמות כיום ואף במכשירי הקלטה וטלפונים סלולריים.

זכרון מסוג flash memory מגיע בצורות שונות

סוג זה של זיכרון דומה מאוד לזיכרון הקיים במחשב ביתי (RAM), בהבדל אחד שהזיכרון במצלמה לא דורש מתח חשמלי כדי לשמור את הנתונים (במחשב ביתי כאשר החשמל נפסק הזיכרון נמחק). הזיכרון הוא בעצם צ'יפ (chip) עטוף בכיסוי המעניק לו הגנה ומאפשר לו חיבור מוח למצלמה.

כך נראה הזיכרון ללא העטיפה

זהו הדיסקט הישן והמוכר שאין כיום מחשב ביתי שלא ניתן לחברו אליו, אומנם התאמת המצלמה לגודל הדיסקט מחייבת גודל מצלמה יחסית גדול אולם היתרון הגדול של שימוש בדיסקט היא העובדה שניתן לחברו לכל מחשב קיים בלי צורך בהתקנים חדשים. הבעיה בדיסקט היא שנפח האחסון בו יחסית קטן (1.4 MB).

ליין המצלמות mavica של חברת sony מבוססות על שימוש בדיסקט 3.5 אינץ

חסרונו הגדול של כל זיכרון הוא בנפח האחסון הקטן שיש בו, המצלמות איכותיות זו מגבלה קשה. כיום כבר קיים דיסק קשיח המותאם למצלמה הדיגיטלית, לדיסק הקשיח נפח אחסון גדול וביחס לדיסק הקשיח במחשב זמן לפעולות קלט / פלט בדיסק זה מהיר מאוד.

ניתן לראות את גודלו המזערי של הדיסק נפח האחסון בדיסק כזה מגיע עד MB 340