|
|
|
בפרקים
הקודמים במדריך זה ראינו כיצד בקשות
המשתמש נאספות ע"י שכבת ה GUI
וכיצד הן נשלחות פיזית ע"ג הרשת בעזרת
שכבת התקשורת והתצוגה גם יחד.
ובכן , מה הלאה? בפרק
זה של המדריך , נחקור את המשאבים של שכבת
הביניים (MiddleWare). |
ראית
כבר כיצד בקשות המשתמש נאספות ע"י שכבת ה GUI
וכיצד הן נשלחות פיזית ע"ג הרשת בעזרת שכבת
התקשורת ובכן , מה
הלאה?
ובכן
, ב 99.9% מאפליקציות ה WEB
בקצה השני של הדפדפן ימצא שרת WEB.
שרת ה WEB
הינו נקודת הפתיחה לשכבת הביניים (Middleware).
מטרת
שכבת הביניים היא לקלוט בקשות נכנסות ולעבד
אותם ע"י שימוש במשאבים המסופקים ע"י שרת
ה WEB (המכונה
על גביה רצה תוכנת השרת) או ע"י משאבי רשת
אחרים אשר השרת מחובר אליהם.
הבה
נתבונן על הפונקציה הבסיסית ביותר של שרת ה WEB
: הפצת קבצי HTML.
במקרה זה , הדפדפן מבקש קובץ HTML נתון
משרת ה WEB.
בתגובה , שרת ה WEB
מוצא את הקובץ הנתון במערכת הקבצים המקומית (או
ע"ג רשת) ושולח אותו בחזרה לדפדפן.
כמובן
שלשרת ה WEB
ישנם משאבים נוספים הרבה מעבר למערכת קבצים
בלבד. למעשה , לשרתי WEB
גישה למשאבים רבים בד"כ , כגון : מאגרי מידע ,
אפליקציות , אובייקטים עסקיים , משאבי מערכת
הפעלה , שירותי אבטחה ועוד.
מפתח
טוב של אפליקצית WEB
ברמת שכבת הביניים ידע בדיוק איזה משאבים
נגישים עבורו ומה הוא יכול ל"שנורר"
מעבודות קיימות של מפתחים אחרים.
כמובן
שהשאלה הבאה היא כיצד?
כמובן
כי לשרת ה WEB
היכולת לשלוט על קבצים הנמצאים בעץ ספריית הWEB.
זהו
דבר מובנה בפונקציונאליות של שרת ה WEB.
אבל כיצד יכול השרת לגשת לשאר המשאבים
שהזכרנו?
