אלא שגם כאן צריך להקפיד. על אף שהמכונה האוניברסלית הוצגה בשנת 1936 עם הוראות ומרחב עבודה, הכל בצורה הרגילה של "סרט", ההוראות דרשו רק קריאה, ולא עיבוד או שינוי של סמלים, ולכן העובדה שאיחסנו את הסמלים בצורה פיזית שאיננה ניתנת לשינוי לא שינתה דבר. טיורינג הכיר בכך, וראה את המכונה האנליטית של באבאג' (Babbage's Analytical Engine), שהוראותיה היו בצורת כרטיסים קבועים, כמכונה אוניברסלית. אולם מבחינה מעשית, להכרה באפשרות לאחסן הן את התוכנית והן את הנתונים באמצעות סמלים היה כוח משחרר אדיר. היא איפשרה לנטוש את המכונות מן הטיפוס של מכונת באבאג' והביאה ב- 1946 ל- ENIAC האלקטרוני. בכך שטיורינג הדגיש את עוצמתו של מושג המכונה האוניברסלית הוא הקדים בהרבה את חכמת זמנו; הרעיון שמכונה מסוג אחד תוכל לבצע את כל המשימות עורר התנגדות עזה גם בתחילת שנות ה- 50 (המכונה האנליטית של המתמטיקאי והממציא האנגלי Charles Babbage 1837) היתה ניסיון להציע ארכיטקטורה של מכונת חישוב אוטומטית.
ENIAC– The Electronic Numerial Integrator and Computer הוא המחשב הרב-ייעודי האלקטרוני הראשון).

טיורינג הגיע למעבדה הלאומית לפיזיקה, עיבד במפורט את תוכניתו למחשב, והגיש אותה לאישור במארס 1946. המחשב שזכה לשם (ACE (Automatic Computing Engine הופיע, כרונולוגית, אחרי הדוח מיוני על ה- EDVAC, שפון נוימן היה חתום עליו. אולם, החומרה של ה- ACE היתה פרי תכנון מקורי של טיורינג, וגם לא היתה תלות אידיאולוגית בינו לבין ה- EDVAC : כי (1) הוא נהגה מלכתחילה כמכונה אוניברסלית שהאריתמטיקה היא רק אחת מן היישומים שלה, ו-(2) טיורינג התווה קווים כלליים לתיאוריית תכנות שבה אפשר לעבד את התוכניות ולא רק את הנתונים.