המחשב מטפל בתווי התמליל על-ידי קידודם למספרים. קידוד תווים פירושו שיוך ערך מספרי בתחום נתון לכל תו במערכת תווים
(Character Set) נתונה. מערכת התווים מגדירה לכל אות בא"ב את הקידוד המתאים לה.
מערכת תווי ASCII, היא מערכת התווים הבסיסית ביותר. ASCII הוא ראשי תיבות של:
                         American Standard Code for Information Interconnect ובעברית: קוד תקני בינלאומי.
זהו קוד תקני בינלאומי, שחובר בשנת 1968, ושימש לייצוג תווים במחשבים אישיים ומחשבי מיני. קוד ASCII הבסיסי הוא בן 7 סיביות ומאפשר ייצוג של 128 תווים שונים (מ-0 ועד 127). 128 התווים המיוצגים בקוד זה, כוללים בתוכם אותיות לטיניות גדולות וקטנות, סימני פיסוק, ספרות וסימנים מתמטיים. כמו כן כוללת מערכת התווים 32 תווי-בקרה. לדוגמה, לפי קוד ASCII, המספר הדצימלי 65 מייצג את האות הלועזית A (אם ברצונך לנסות זאת, הקלד/י את האות A בדוגמא מצד שמאל). בעזרת ייצוג כזה קל לאחסן תמלילים בקובץ. קבצים המאחסנים תמליל בעזרת קוד ASCII נקראים קבצי ASCII.
בית (Byte), הינו יחידה בסיסית במחשב, המורכבת מ-8 סיביות. בשימוש בקוד ASCII הבסיסי, בן 7 הסיביות, הסיבית השמינית בכל בית לא נוצלה לקידוד תווים. בחלק מן המחשבים הסיבית השמינית היתה אפס, ובחלקם היא נשמרה לצורכי תקשורת שונים, כגון בדיקת תקינות העברת המידע.
מכון התקנים הבינלאומי (ISO) יצא בשנות ה-80 של המאה ה-20 עם סדרת התקנים 8859, שמהווה את קוד ASCII המורחב. קוד ASCII המורחב הוא בן 8 סיביות ומאפשר ייצוג של 256 תווים שונים (מ-0 ועד 255). כלומר, ל-128 התווים שהוגדרו בקוד ASCII הבסיסי נוסף קידוד ל-128 תווים נוספים. 128 תווים נוספים אלה איפשרו הוספת שפה שנייה, לצד השפה הלטינית.