המונח CDMA (Code Division Multiple Access) למעשה אינו מציין שם של רשת ספציפית, כמו GSM, אלא שיטת ריבוב בה משתמשות מספר רשתות סלולריות שונות. יהא זה רשתות מהדור הנוכחי (2G) או רשתות מתקדמות (3G). השיטה מאפשרת למספר סיגנאלים שונים לשדר על אותו ערוץ, תוך אופטימיזציה של רוחב הפס.

שיטת הריבוב מתבססת על שינוי תדירות הסיגנאל המשודר בהתאם לדוגמא קבועה מראש (קוד), כך שרק מקלט אשר יודע את הקוד יוכל לקלוט ולפענח נכונה את הסיגנאל. ישנן מיליארדי אפשרויות לקוד כזה, דבר המקנה לשיטה עדיפות בנושא הפרטיות.

מעבר מכשיר נייד בין התאים נעשה בצורה "רכה", כלמור תוך כדי חפיפה מלאה, דבר המקנה איכות שידור טובה ואפשרויות נדידה (Roaming).

עד כאן שיטת הריבוב, אולם כאשר אנו אומרים שמפעיל סלולרי כיום משתשמש בשיטת CDMA, אנו מתכוונים לגלוגלה המסחרי הראשון של שיטת הריבוב – CDMA One. זו השיטה הפופולרית כיום בארה"ב, ובה גם משתמשת חברת פלאפון בארץ. השיטה החלה לפעול בשנת 1993 ומאפשרת שידור נתונים בקצב של 14.4 קב"ש או 115 קב"ש בצורתה ה-8 ערוצית.

שיטת CDMA מתפתחת כיום לעבר מערכות המאפשרות שידור בקצב גבוה, ראה: רשתות עתידיות.