צילום דיגיטלי הוא בבואה סרוקה. דהיינו, בהגדרתו הוא מפת סיביות (bitmap), ומכאן שהתמונה נשמרה ותוארה
פיקסל אחר פיקסל. PICT,
BMP, PCX,
ו-TIFF הם כולם תבניות מפת סיביות. למעשה יכולות כל התוכנות
הגרפיות של Macintosh לפתוח קבצי PICT.
BMP היא התבנית הנפוצה ביותר מבין תבניות הקבצים למפת סיביות ביישומי windows.
PCX הוא המבנה התקני לקבצי מפת סיביות של PC Paintbrush ורבים מבין יישומי
IBM PC האחרים מנצלים אותו גם הם. TIFF הם ראשי התיבות של Tagged
Image File Format (תבנית קובץ תמונה מתויגת),
נפוץ בפלטפורמות PC ו-Mac כאחת, ופועלת היטב בתמונות שיש להעביר בין פלטפורמות.
קבצי TIFF הם תקן בתעשיית הדפוס לגבי סריקות וגרפיקות המיועדות להדפסה במדפסות, שהבחנתן גבוהה או ביישומי סרט.
קבצים פרושים של תמונות bitmap נוטים להיות גדולים. תמונה אופיינית שנשמרה (דחוסה) ישירות ממצלמה דיגיטלית לדיסק הקשיח, תופסת
כ-60KB שטח דיסק. אותה תמונה יכולה לתפוס במבנה TIFF שטח גדול יותר
כ-908KB. קבצי TIFF מכילים גרסה דחוסה של התמונה, ונוסף על כך מידע אודות
הצבעים בה. כדי להקטין את שטח האחסון של הקבצים, משתמשים בשיטות הדחיסה השונות.
כדי לעבוד על קובץ התמונה, יש לשמור אותו על המחשב במבנה לא דחוס, הסיבה לכך היא שהתחלה באפשרות הטובה ביותר הקיימת, מפיקה מוצר קצה טוב
יותר. אם התמונה תהיה תחילה שמורה כקובץ JPEG דחוס, ואחרי העבודה עליה היא
שוב תשמר כקובץ JPEG, כבר
בנקודת המוצא התמונה לא תכלול את כל המידע כולו. בכל שמירה הקובץ יידחס שוב ושוב ועוד חומר יאבד. לא יעבור זמן רב, עד אשר אובדן
הנתונים יבלוט לעין.
עבור תמונות שנועדו לעבודה בתוכנות גרפיות תהווה ברוב המקרים השמירה בתבניות BMP, TIFF
וכו' את הבחירה הטובה ביותר. הקבצים אמנם גדולים, אך בסיום עבודת העריכה, תיקוני צבע ושינויים אחרים, ניתן יהיה לשמור אותם בתבנית דחוסה.
תמונה המיועדת להישלח ישירות לאינטרנט כעמוד Web, יהיה צורך לשמור אותה בתבנית
GIF או בתבנית JPEG.
כדאי להשתמש בתבנית GIF אם מספר צבעי התמונה אינו עולה על 256. השימוש הטוב ביותר לתבנית
זו הוא בציורי קו, בהנפשות, בכתוביות וביצירות ייצוג צבע ב-8 סיביות. קבצי GIF נוטים להראות היטב על המסך גם אם הוא מסוג ייצוג
סולם גוני אפור ב-8 סיביות, אך לעיתים קרובות אינם נדפסים היטב.
הרעיון הכללי בתבנית של GIF הוא להשתמש ב-256 צבעים בלבד, ולבדוק אלו פיקסלים חוזרים על עצמם. חזרה נוספת של
פיקסלים שניתן לשמור היא כאשר ישנו רצף של מספרים החוזר על עצמו. נניח שהרצף 5 4 3 2 1
חוזר על עצמו 3 פעמים בשורה. אלגוריתם הדחיסה ייתן לרצף זה ערך כלשהו בטבלת HASH ויכתוב
כמה פעמים רצף זה חזר על עצמו. רצף זה יכול להופיע שנית בתהליך הדחיסה. טבלת ה-HASH מצורפת, כמובן, לקובץ התמונה
הדחוס, כך שהמפענח בצד השני יוכל לפענח את התמונה. במקרה זה, הדחיסה המרבית המושגת ב-GIF אינה תלויה בכמות
המידע אשר המשתמש רוצה לדחוס, מכיוון שדחיסה זו איננה דוחסת מידע. הדחיסה המושגת תלויה בכמות החזרות אשר מצויות בתמונה.
ההגבלה ל-256 צבעים בלבד יכולה במקרים מסוימים לגרוע מפרטי התמונה. זו היא הסיבה לכך, שהיתרון העיקרי
ב-GIF הוא בשמירה של איורים בעלי הרבה פיקסלים של צבע דומים. דוגמה לכך ניתן לראות באיור הבא:
תמונה זו מורכבת מ-500x500 פיקסלים, אבל במקום שהיא תתפוס מקום של 500x500x24 =
6,000,000 ביטים כלומר, 750,000 בייטים = 750KB בתבנית הצבע המקורית,
היא תופסת בסה"כ מקום של 9000 בייטים = 9KB כאשר היא שמורה כ-GIF.
הסממן הבולט של תבנית תמונת GIF הוא האפשרות לאחסן מידע של תמונה בקובץ GIF בצורה משולבת:
במקום לשמור את קווי הסריקה של התמונה ברצף מדויק, נשמרים ביחד באופן דומה סטים לא סמוכים של קווים. סטים אלו נשמרים ברצף.
כאשר נווט ה-Netscape טוען קובץ GIF משולב , ניתן לקבל בהתחלה תמונה שאינה ממוקדת,
אשר לאט לאט מתחילה לקבל פוקוס עד אשר התמונה הסופית מופיעה. ניתן לראות את התופעה להלן:
לחץ על התמונה משמאל
אפקט זה מטעה, מאחר שניתן היה לחשוב שזמן הטעינה קצר יותר, אך הזמן הכולל הוא למעשה אותו דבר אם היינו מקבלים את התמונה הסופית ישר.
תבנית JPEG מתאימה יותר לצילומים, וזאת כיוון שהיא אינה מגבילה את הצבעים, אבל טיפולה בניגודים עזים אינו מוצלח
כמו זה של תבנית GIF. כך לדוגמה, תבנית GIF משחזרת באופן מדויק קו פיקסלים שחורים ליד
קו פיקסלים לבנים, אך בתבנית JPEG יתקבל הקו במטושטש. הסיבה לכך נעוצה באופן שבו תקן JPEG
מסתכל על הדחיסה. תבנית הקובץ מתכוננת לחקות את האופן שבו העין האנושית רואה תמונות. בני אדם רגישים יותר לסטיות
בבהירות, מאשר לסטיות בגוון. על כן משמר תקן JPEG בזמן דחיסת תמונה יותר
נתונים בסולם אפור, מאשר נתוני צבע.
