יצירת קשר

הסביבה של מכשיר שן כחולה תשתנה באופן דינמי במהירות רבה. בנוסף, מספר המכשירים יהיה גדול למדי ויהיה צורך ליצור קשר עם מכשירים חדשים בכל פעם שהמשתמש יוציא את מכשירו מחוץ למקום העבודה הקבוע שלו. אם כן, כיצד המכשירים מוצאים אחד את השני ויוצרים התקשרות על גבי ערוץ ה- CDMA? חשוב כי המכשירים לא יסתמכו על הוראות ידניות כדי ליצור קשר. לכן, על התקן להציע תהליכים שיאפשרו למכשיר למצוא כתובות של מכשירי Bluetooth אחרים בקרבתו ללא כל תמיכה של המשתמש. בנוסף, צריך להיות מנגנון שיתחיל את קשר. דבר זה יצריך השגת סינכרוניזציה מסוימת בין שני המכשירים. על מנת לתת מענה לצרכים אלו, הוגדרו תהליכים הקרויים חיפוש, זימון וסריקה והם נדונים בדפי הלימוד העוסקים בנושא יצירת הקשר.

ויסות הגישה האמצעית והקצאת ערוצים

כפי שצוין קודם לכן, יש צורך בקיום מספר גדול של ערוצים עצמאיים באותו החלל, כאשר כל אחד משרת את המשתתפים שלו. קצב הנתונים הזמין בסכמת המודולציה שבה השתמשנו הנו 1 Mbps. לכן, כדי לחסוך בקיבולת, יש לשים על ערוץ מסוים רק את היחידות שצריכות להעביר מידע בינן לבין עצמן. מסיבה זו, הוכנסה התפיסה של piconets. כל ערוץ מזוהה על ידי רצף דילוג ייחודי ועל ידי שעון של מכשיר מתאם אחד באותו הערוץ, המכונה המאסטר. ערוץ זה מכונה piconet ו- piconets רבים, החופפים מבחינת מכשירים, מכונים scatternet. על מנת לפשט את יישום תקשורת הדופלקס, הותקן TDD. כל מכשיר משדר בחריצים לסירוגין ומשתמש בחריצים שבין חריצי השידור על מנת לקלוט. ראו תרשים 2.

המאסטר של ה- piconet אחראי על הניהול מבחינת זהות המכשיר המשדר ועיתוי שידורו. כך ניתן להתחלק בערוץ בצורה יעילה. יש לציין כי ישנם 79 תדרים ברצף הדילוג, דבר המאפשר 79 רצפי דילוגי תדר אנכיים.  דבר זה יכול לספק Mbps  80 של קיבולת שידור נתונים בתוך חלל מקומי. אולם, מכיוון שמכשירי Bluetooth אינם מתאמים, רצפי הדילוג לא יהיו אנכיים והקיבולת התיאורטית של 80 Mbps לא תמוצה.