מבוא
לנתונים – פרק 9 של המדריך מבוא לסביבת
פיתוח של אפליקציות WEB
)TOOLS) ממשיך
בסקירה שלנו על טכנולוגיות ה WEB
אשר מגדירות , מתארות
או מגדירות סטנדרטים עבור המאפינים
הבסיסיים של המידע. |
לקוח
מתוך What is XML - March 8, 1999 כמו
HTML,
XML
(Extensible Markup Language) הינה שפת סימון (markup)
אשר מתבססת על התפיסה של חוקים מונחי
תוויות ושימוש באפליקציה לעיבוד התוויות (tags)
אשר יודעת כיצד לטפל בתוויות.
בכל
מקרה , XML
היא בעלת עוצמה גדולה יותר מאשר HTML. וזה
בגלל התוספת של ה "X”.
XML
הינה eXtensible
דהיינו ברת-הרחבה. בפרט , מעבר לסיפוק של סט
תוויות מוגדרות מראש (כפי שקיים בHTML-)
, XML
מציינת סטנדרטים אשר בעזרתם ביכולתך
להגדיר שפת סימון משלך עם סטים של תוויות
משלך. XML
הינה שפת סימון עצמית (meta-markup
language) המאפשרת
לך להגדיר מספר אינסופי של שפות סימון
המבוססות על הסטנדרטים שהוגדרו ע"י XML.
הבה
נתבונן בדוגמא פשוטה ביותר. הבה
ניצור שפת סימון חדשה שתקרא SCLML(Selena's
Client List Markup Language).
שפה זו תגדיר תוויות (tags)
לייצוג סוכנים ומידע עליהם. סט
התוויות יהיה פשוט אך בעל משמעות. בניגוד
לתוויות <UL>
ו <LI>
, תוויות XML
בד"כ יהיו מובנות מיידית אך ורק ע"י
קריאת המסמך.
מה
שראית לעיל זה מסמך XML
פשוט ביותר. כפי שיכולת להיווכח המסמך
נראה מאוד דומה למסמך HTML. אך
אל לך לשכוח, כפי שאמרנו לפני כן , זה לא
מספיק אך ורק לקודד (לסמן) את הנתונים. בכדי
שהנתונים יפוענחו ע"י מישהו או משהו אחר
על שפת הסימון למלא אחר מספר כללים
סטנדרטים:
במילים
אחרות, על אפליקציית העיבוד
לדעת מהו סימון חוקי (בד"כ תוית) ומה יש
לבצע עבורו אם הינו חוקי. אחרי הכל , איך
נטסקייפ אמור לדעת מה לעשות עם המסמך הנ"ל?
מהי
תווית <PHONE>?
האם זו תוית חוקית? כיצד יש להציג זאת? שפת
הסימון שלנו חייבת לדעת לקשר איכשהו את
התחביר בצורה כזו שהאפליקציית עיבוד תדע
מה לעשות איתו. ב
XML
, הגדרת סימון חוקי מנוהל ע"י DTD
(Document Type Definition)
אשר מקשר את מבנה שפת הסימון. ה DTD
מציין את הקריטריונים עבור תוית חוקית (התחביר
של הסימון). אנו
נדון ביתר פרוט ב DTD
מאוחר יותר. לעת עתה , התייחס ל DTD
כאל רכיב נפרד במשוואה. כמו
כן עלינו לקשר גם את המשמעות של הסימון כפי
שנעשה עם התחביר. בכדי
לציין מהן תוויות חוקיות , על מסמכי ה XML
להיות מקושרים עם "גליונות סגנון" (“style
sheets") אשר
מספקים הוראות GUI
עבור אפליקציית העיבוד כגון דפדפן ה WEB.
גליון סגנון (style sheet) אשר נדון בו בהרחבה יותר מאוחר, עשוי
לציין הוראות תצוגה כגון:
וכו'… בדוגמא
זו , גליון הסגנון מנצל את הפונקציונאליות
של HTML
להגדיר את תצורת SCLML.
אבל אם מסמך ה XML
יעובד ע"י תוכנית אחרת (לא ע"י דפדפן WEB)
, הצעד של תרגום ל HTML
עשוי להיות מדולג. עיבוד
אפליקציות משלב את הלוגיקה של גליון
הסגנון , את ה DTD
ואת הנתונים של מסמך ה SCLML
ומציג זאת בהתאם לכללים ולנתונים. נשמע
מסובך,לא? כעת במקום מסמך HTML
יחיד אשר גם מגדיר את הנתונים וגם את
הכללים לתצוגתם יש בידינו מסמך SCLML
, מסמך DTD
וגליון סגנון. שלושה חלקים במקום חלק אחד
בלבד. ומעבר
לכך , עלינו להעזר ב"סוכן"(agent)
אשר יבצע את עבודת החיבור בין ה DTD
לגליון הסגנון ולמסמך ה SCLML.
עליך לזכור כי דפדפנים יוצרו כאשר הם
נועדו לקרוא שפת סימון ספציפית (HTML)
ולא כל שפת סימון. וזה אומר כי עלינו
להחזיק שלושה מסמכים נפרדים וגם תוכנת
עיבוד אשר יש לכתוב או לרכוש. איזה באלגן.
בכל
אופן , למרות שישנם עוד מספר משוכות שיש
לקפוץ מעליהם בכדי להשתמש ב XML
, ישנם מספר סיבות טובות מדוע כל זה שווה
זאת. הבה נתבונן בחלק מהם… |