העוצמה
האמיתית של ASP
שואבת את כוחה מארכיטקטורת COM
של מייקרוסופט אשר שוברת באופן פלאי כל דבר
ביקום של מייקרוסופט לרכיב שימושי עם ממשק
מוגדר היטב וקל לשימוש.
בעזרת
שימוש ב COM
(או בשם הקיצור ה WEBי
שלו : Active-X) יכול המפתח להביא את עוצמתה המלאה של
פיתוחי מייקרוסופט לכל אפליקציית WEB
שהיא. אתה יכול ליצור אינסטנציות עבור ה IE
שלך כגון יצירת גרפים דינאמית מאקסל , שימוש ב Outlook
לצורך שליחת אי-מייל. כל דבר במיקרוסופט הינו
אובייקט וניתן לדבר עם כל דבר כזה בעזרת ממשק
סטנדרטי מתוך עמוד ה WEB
שלך.
COM
עובד בעזרת ייצור אובייקטי COM
אשר להם ממשק סטנדרטי אשר ניתן לגשת אליו מכל
תוכנית ה"מודעת" לCOM.
בכדי
להבין את COM
היטב כדאי לקפוץ טיפה לאחור להיסטוריה של
ארכיטקטורת מיקרוסופט.
בשנות
ה 80 , ארכיטקטורת מיקרוסופט שמה במרכז את
האפליקציה. ולכן כל אפליקציה ביקום של
מיקרוסופט עבדה בצורה עצמאית. כתוצאה מכך , כל
אפליקציה שמרה את הנתונים שלה בפורמט הייחודי
לה.
לדוגמא
, לא יכולת לקרוא מסמך של Word Perfect
בעזרת Microsoft Word.
כל מעבד תמלילים פעל בדרכו שלו , והחלפת מידע
ביניהם היתה בעייתית אם בכלל התאפשרה. המשתמש
נאלץ להשען על תוכנות מעבר מיוחדות או על
פונקציות יבוא ויצוא אשר בד"כ ביצעו את
העבודה בצורה לא כ"כ טובה.
תאר
לעצמך כמה קשה היה זה לייבא גליון אלקטרוני
לתוך מעבד תמלילים. היית צריך כנראה תחילה
לייצא את הגליון האלקטרוני לטקסט פשוט ואז
לייבא אותו למעבד התמלילים ואז להדפיס טאבים
בעצמך על מנת להציג את הנתונים בצורה קריאה.
גרוע מכך , לא רק שאיבדת את כל התכונות היפות
של עמודות ושורות , אם שינית נתון מסויים
בגליון האלקטרוני היה עליך לעבור את התהליך
הארוך והמייגע שוב מהתחלה.
מיקרוסופט
מעולם לא פיגרה מאחורי דרישות השוק ולכן מהר
מאוד שינתה את הארכיטקטורה שלה ושמה כעת את
הנתונים במרכז ולא את האפליקציה.
בעולם
בו הנתונים במרכז , במקום להתמקד על האפליקציה
ועל הקבצים השייכם לה , המשתמשים החלו לחשוב
על "מסמכים". מסמכים יכולים כעת להכיל כל
סוג של "אובייקט" כולל טקסט , סאונד ,
אנימציה , גליונות אלקטרוניים ואפילו סוגים
אשר לא קיימים עדיין.
בגישה
זו בה הנתונים במרכז (Data Centricity)
ישנם מספר דרישות מהאפליקציות אשר עוסקות
במסמכים.
בעולם
מושלם בו הנתונים במרכז (data-centric)
המשתמשים לא צריכים יותר לדאוג בקשר
לאפליקציות וקבצים מסויימים שלהן. כאשר
המשתמש פותח מסמך , מערכת ההפעלה תריץ באופן
אוטומטי את האפליקציה המקושרת אליו על מנת
להציג את האובייקט המבוקש.
כל
מסמך עשוי להכיל אובייקטים המשובצים בתוכו
אשר שייכים לאפליקציות נפרדות לחלוטין. נשמע
מוכר? זהו ה
WEB
? למעשה "Active-X" הינו יישום פשוט של מיקרוסופט עבור
מודל הארכיטקטורה בה הנתונים במרכז (data-centric).
כמובן
שהתפתחות ה "Active-X"
הינה תהליך הדרגתי שלקח זמן.
למעשה
, "Active-X" נולד לפני שנים
רבות במסווה של DDE(Dynamic Data Exchange). DDE
הינה טכנולוגיה של מיקרוסופט אשר 1) אפשרה
לאפליקציה אחת לתקשר עם רעותה -החלפת מידע , 2)
סיפקה אמצעים עבור אפליקציות לצורך הרצת
פקודות באפליקציות אחרות.
למרבה
הצער , DDE
היתה איטית , קשה לשימוש ודי מוגבלת.
די
מהר לאחר ששוחררה DDE
,
מיקרוסופט
ניסתה לחדשה בעזרת ((Object Linking and
Embedding OLE 1.0 .
OLE 1.0
הגדירה "מסמך מורכב" ייחודי וציינה דרך
סטנדרטית לצורך עבודה של אפליקציות אל מול
מסמך מורכב זה.
כל
אפליקציה יכלה להציג מסמך המכיל מספר רב של
סוגי אובייקטים ויכולת להקליק על האובייקט על
מנת לערוך אותו בעזרת האפליקציה הטבעית שלו.
כמובן
כי OLE
היה רק הצעד הראשון. ארכיטקטורת data-centric
אמיתית נוצרה כאשר הופיע OLE 2.0
אשר התבסס על אובייקטי COM.
אובייקטי
COM
מספקים:
כאשר
האינטרנט פרץ בגדול , מיקרוסופט לקחה את COM
ושינתה את שמו ל Active-X
וכן התמקדה בפינות אשר נוגעות לתחומי
האינטרנט.