אודות המבחן

טיורינג עבר לאוניברסיטת מנצ'סטר.

הודות לניומן, שכיהן שם מ- 1945 כפרופסור למתמטיקה טהורה, הובטחה לו המשרה האקדמית המלאה הראשונה שלו. טיורינג קיבל תפקיד קשה של כותב תוכנות עבור המחשה החלוצי, הראשון מסוגו בעולם, שנבנה על ידי מהנדס האלקטרוניקה פ. צ'. וויליאמס וצוותו לאחר שניומן העניק להם את העיקרון.

ב- 1950 פורסם מאמרו של טיורינג בשם "מכונות חישוביות ובינה". כיום המאמר מפורסם בזכות "משחק החיקוי", כפי שיתואר להלן, וכפי שהיום הוא ידוע בשם "מבחן טיורינג". אבל ההיבט המוצק של המאמר הוא הדרך שבה טיורינג מציג את הדגם של "מכונת המצבים הבדידים" (discrete state machine – היום המכונות האלה נקראות finite state automata – אוטומטים של מצבים סופיים), שהיא מכונת טיורינג של שנת 1936, אלא שיש לחשוב עליה כעל מכונה בתוך גוף פיזי. טיורינג טוען בפשטות שגם את המוח יש לראות כמכונת מצבים בדידים. טענתו היתה שרק התכונות הנכללות ברמת התיאור של מכונת המצבים הבדידים הן תכונות מוח הרלוונטיות לחשיבה ולאינטליגנציה. האופן המסוים שבו הן מגולמות בחומר אינו רלוונטי. בכל קביעה מקביעותיו מובלעת ההנחה, שהפעולה של מכונת המצבים הבדידים ניתנת לחישוב. הוא מוסיף וטוען כי מכונות טיורינג מסוגלות לחקות כל פעילות של המחשבה האנושית, ולא רק פעילות של חשיבה לפי "שיטה מוגדרת".

אם מקבלים את התזה של טיורינג על תפקוד המוח, אפשר אז, לפחות מבחינה עקרונית, לתאר התנהגות של מכונת מצבים בדידים באמצעות טבלה; ומכאן שכל תכונה של המוח הרלוונטית לחשיבה ניתנת לתמצות באמצעות טבלת התנהגות, ולפיכך גם לחיקוי על ידי מחשב :

 "במקום להתעמק בשאלה 'האם מכונות מסוגלות לחשוב?' אני אחליף אותה באחרת, קרובה אליה אך מנוסחת במילים שהן, יחסית, חד-משמעיות" :