אפשר לתאר את הצורה החדשה של הבעיה במונחים של משחק שנקרא לו "משחק החיקויים". זהו משחק [שאלות ותשובות] לשלושה אנשים, גבר (A), אישה
(B), והחוקר (C), שיכול להיות גבר או אישה. החוקר נמצא בחדר נפרד משני המשחקים האחרים. המטרה היא שהחוקר יקבע מי משניהם הוא הגבר ומי האישה.

עכשיו אנחנו שואלים, "מה יקרה אם את התפקיד של A במשחק הזה תשחק מכונה?", האם החוקר במשחק כפי שהוא מתנהל כעת יכריע בצורה מוטעית באותה שכיחות כשהמשחק הוא בין גבר לאישה ?

רעיון המשחק הוא זה : אם בתנאים כאלה אי-אפשר להבחין בין מכונה לבין אדם, כי אז אנחנו חייבים לייחס למכונה אינטליגנציה אנושית.

טיורינג רצה להוכיח שהחיקוי המוצלח של אינטליגנציה הוא אינטליגנציה.

בנוסח אחר, עם אותה משמעות, טיורינג מגדיר את נושא החשיבה האינטליגנטית כמשהו הניתן כל-כולו למסירה באמצעות קשר טלפרינטר (מסוף), וזה מתיישב עם טענתו שהמוח רלוונטי רק בתור מכונת מצבים בדידים : "היתרון של ההצגה החדשה הוא התווית קו ברור למדי בין היכולות הפיזיות ובין היכולות השכליות של האדם". הבחירה של דוגמת תקשורת הטלפרינטרים נועדה כאן להבדיל בין האינטליגנציה לבין כישורים אחרים של האדם. בתשובה להשגות על התזה שלו, מכריז טיורינג (בציניות מרומזת כנגד הנצרות) :

החשיבה היא הפונקציה של נפשו בת-האלמוות של האדם. האל העניק נפש בת-אלמוות לכל איש ולכל אישה, אך לא לשום חיה אחרת או למכונות. על כן שום חיה או מכונה אינן מסוגלות לחשוב.