טיורינג כסטודנט   

הטבע האנושי קישר אותו לחיים.

 אך היה זה הטבע האישי שלו, ההומוסקסואלי, שזימן לו חוויית התגלות וזעזוע. הוא התאהב בתלמיד מוכשר מן הכיתה השישית, כריסטופר מורקאם, ודיבר אתו על לימודיו הפרטיים מתוך תשוקה לזכות בידידותו. תקופה קצרה של שיתוף פעולה מדעי נפסקה עם מותו הפתאומי של מורקאם ב- 1930. התכתבותו של טיורינג עם אמו של הנער נותנת מושג-מה על התפתחות רעיונותיו בהשראת האבדה. היה לו חשוב להאמין שהנער המת יכול עדיין להתקיים באופן רוחני, וליישב את האמונה הזאת עם המדע. הוא כתב עבור הגברת מורקאם מסה על כך, כנראה ב- 1932. זו היתה כתיבה אישית של צעיר בן עשרים, ויש לקרוא אותה כעדות למה שברקע ולא כתזה המוצגת לציבור; עם זאת, היא מפתח להבנת התפתחותו של טיורינג בעתיד :

טבע הרוח

נהוג היה להניח במדע שאם הכל ידוע על מצבו של היקום ברגע נתון, אז אנו יכולים לחזות את כל מה שיקרה ביקום בכל רגע עתידי… אולם המדע החדש יותר הגיע למסקנה שכאשר אנו עוסקים באטומים ובאלקטרונים, אנחנו בעצם לא מסוגלים לדעת מה בדיוק מצבם; מפני שהמכשירים שלנו עצמם מורכבים מאטומים ומאלקטרונים. לכן, עצם הרעיון של האפשרות לדעת מה מצבו המדויק של היקום מתערער כשמדובר ברמה של הדברים הקטנים. פירושו של דבר הוא שמתערערת גם התורה שאמרה שכל פעולותינו נגזרו מראש, כשם שליקויי החמה וכדומה נגזרו מראש. יש לנו רצון שמסוגל כנראה לקבוע את פעולתם של האטומים בחלק קטן של המוח, וייתכן שבכל חלקיו. שאר חלקי הגוף פועלים להחלטה של פעולת הרצון הזאת

לחץ כאן כדי לראות את הכתוב המקורי