את הרעיון של טיורינג אפשר היה לבדוק רק בקנה-מידה קטן, במסגרת ההיפותטית של מה שהוא כינה "מכונות הנייר" – העיבוד הידני של תוכניות. אולם ה"מכונות" האלה כללו כבר את רעיון הרשת הניאורונית או התוכנית הקישורית שמעסיקה כיום את חוקרי הבינה המלאכותית – תוכנית שבה אפשר לאמן מכונות שטיורינג היה קורא להן "מכונות בלתי מאורגנות", והן ברמת מורכבות מספקת, כך שהן תבצענה משימות שאיש לא כתב עבורן מעולם הוראות מפורשות; וכאן אכן המאמן האנושי אינו מכיר את המבנה הלוגי המתפתח של התוכנית.

הדוח שלו משנת 1948, שלא פורסם עד 1968, כלל לא הרשים את אנשי המעבדה הלאומית לפיזיקה – טיורינג פרש בין כה וכה מן המעבדה באופן פתאומי. אולם הרעיונות שבו ועלו, מנוסחים במונחים כלליים יותר, במאמר הפילוסופי המפורסם "מכונות חישוביות ובינה", המכונה כיום "מבחן טיורינג".