המחשב והמוח

ב- 1947 יצא טיורנג לשנת שבתון ועבר לקיימברידג'.

במשך השנה הזאת, שבה עסק באימונים לקראת ריצת מרתון ברמה כמעט אולימפית, חקר טיורינג את "הסימנים" לבינה מכנית, וב- 1948 כתב דוח למעבדה הלאומית לפיזיקה. קיימברידג' אפשרה לו ליצור קשר עם ההתפתחויות בתחום הביולוגיה שלאחר המלחמה; הקשר הזה, בצד הקשר עם חוקרי ה"קיברנטיקה", חיזק מן הסתם את טענתו כי במורכבות של מכונות יש מרחב מספיק להסבר התנהגות שלכאורה איננה מכנית. אולם בדוח של טיורינג שום מקור כזה לא נזכר; בניגוד למה שאפשר היה לצפות, המובאה הבולטת ביותר היתה מתוך ספר שקרא ב- 1941,  מאת דורותי סיירס (Sayers, סופרת דתייה), ספר שגילם את התפיסה הנאיבית של התנהגות "מכנית". ועמדתו של טיורינג, שהמכונה הלומדת יכולה לאמץ דרכים של המוח הלומד לשינויי התנהגות, התבססה על ניסיון חייו האישי יותר מאשר על תיאוריות ביולוגיות.

כדי שמוחו הבלתי מאומן של התינוק ייעשה מוח אינטלגנטי, הוא חייב לרכוש גם משמעת וגם יוזמה. עד עכשיו דנו רק במשמעת. ההפיכה של מוח או של מכונה למכונה אוניברסלית היא הצורה הקיצונית ביותר של משמעת. בלי משהו מעין זה אי-אפשר לכונן תקשורת נאותה. אולם ברור שמשמעת בפני עצמה איננה מספיקה לייצור אינטליגנציה. נוסף לכך נחוצה היכולת שאנחנו קוראים לה יוזמה. האמירה הזאת תצטרך לשמש כהגדרה. המשימה שלנו היא לגלות את טיבה של השארית הזאת… ולנסות לשעתק אותה במכונות.