תמליל הינו מדייה בדידה (Discrete), כלומר מדייה שאינה תלוייה בזמן. כמו-כן, תמליל הוא לרוב מסונתז. רוב התמלילים נוצרים ומעובדים במחשב עצמו, על-ידי עורכי-תמלילים כגון: Word ,Notepad ,Emacs וכדומה. בנוסף, ניתן לרכוש תמליל מחוץ למחשב. הרכישה מתבצעת באמצעות סריקה (Scan). מניחים את התמונה בתוך הסורק ומבצעים את פעולת הסריקה. בתום הסריקה מתקבלת תמונה (Image) כקובץ במחשב.
לאחר-מכן יש להפעיל מנגנון זיהוי תווים אופטי Optical Character Recognition) OCR). ביצוע ה-OCR מחלץ את מרכיב התמליל מתוך קובץ התמונה שיצרנו בתהליך הסריקה. כיוון שמה שנרכש מחוץ למחשב הינו תמונה ולא התמליל עצמו, ולמעשה התמליל שהתקבל כתוצאה מהתהליך המתואר לעיל נוצר בתוך המחשב, מדובר בסינתוז של תמליל ולא ברכישתו. ניתן להציג תמליל על המסך, או להציגו כדף מודפס.
תמליל היה המדייה הראשונה בה תמך המחשב. זוהי מדייה פשוטה ופרימיטיבית. למרות זאת, היא יוצרת מספר בעיות שדורשות טיפול. ישנם מספר תסדירים (Formats) של תמליל. אחד התסדירים הבסיסיים הינו תסדיר תמליל עשיר. בתסדיר זה, בנוסף לתווים הרגילים, ישנם תגים (Tags) שתפקידם לתת הוראות הנוגעות לעיצוב התמליל ולמבנהו. כיוון שרוצים להבחין בין תווים רגילים לבין תגים, שהם תווים מיוחדים, מגדירים "Escape Character", שתפקידו ליצור הפרדה בין התגים או התווים המיוחדים לבין שאר התווים.
אבל אז מתעוררת בעייה: אם רוצים להגדיר את ה-"Escape Character" כתג, יש להגדיר לו "Escape Character" משלו. וכך נוצרת כאן בעיית רקורסייה, שלא ברור היכן היא תיעצר.